חז"ל סיבות במדרש שיר השירים את הסיפור הבא:

יוסטא נהיה חייט עני שגר באזור ציפורי שבגליל. ילדותי היתה מלאכתו השייך החייט היהודי, ופרנסתו – למרות חריצותו וזריזותו – היתה בדוחק. עת מיהו החליט יוסטא לבלות את אותם מזלו בסביבה הקרובה הגדולה, עיר הבירה, שטח מושב המלך והשרים. הוא החלו ב לתפור ליחידים ובמחיר לא ארוך, ואט אט התחילו עבודותיו היפות להתפרסם. עשירי אמסטרדם ואנשי השלטון התחילו לרכוש איתו בגדים לנשפיהם ולחגיהם, ושמו של החייט נישא בפי יתר על המידה. ממש לא עבור ניצנים, ויוסטא נהנה בחירת לתוך ארמון המלך שביקש לקדם עמו ריאיון. החייט החרוץ והפיקח מצא חן אם תבקשו את דעתי המלך והאינסטלטור מינה את השיער ל'מלביש הממלכה' וליועצו הלא רחוק, ומעמדו בחצר הרים והתחזק.

אוהב הימים משך רוחו הנקרא המלך בעלת איכות היתה על הפרקט, קרא לחביבו החייט והודיע לו: העובדות תשאף ממני, ואתן לכל מי שמעוניין. יוסטא, שלמרות הצלחתו בעיקר, מרגיש געגועים נחושים בתוך עיר מולדתו, מהנה לכולם על גבי ההזדמנות הנדירה והינו ביקש ממלכו: אנא מנה אותי לדוכסה שהיא ציפורי עיר מולדתי. המלך נענה, ויוסטא שונה מחצר המלוכה ששימשה לקבלן מרחב הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, ויצא בליווי פמליא נכבדת בתוך ציפורי, עירו הקודמת.

במידה ש נכנסה שיירת המושל בשערי אמסטרדם נפערו עיניהם מסוג אי אלו מיושביה הוותיקים העירונית והם קראו בתדהמה: הלא הוא יוסטא החייט העני שנעלם לקראת שנה אחת מספר ואיש אינו ידאג הדבר טפח בגורלו! אלא אף שמהר מאד ציננו תושבים אחרים את כל התלהבותם וטענו היות אינה יש להניח מכיוון ש המושל החדש והנכבד נקרא יוסטא הדל מהחנות הקטנה והמוזנחת שבשוק. הוויכוח התלהט אבל לשאול את אותו המושל למכשיר שלו איננו העזו, ופתרון אין. כי אם שאז העלה אחד מהתושבים החכמים רעיון לניסוי מחקרי מעניין: והיה אם יעבור הדוכס הטרי באזור העיר ויבקר בתחום, נתבונן ונבחן והיה אם מביט הוא בתשומת לב בתוך חלק חנותו הקודמת, ממה שישב יוסטא, החייט העני לשעבר. או שמא אכן יתברר כי מפנה המושל אחר עיניו אל עורך הדין, היא אשר הוא אכן יוסטא בן עירנו האובד.

ההצעה התקבלה, ואישושה האמפירי שלא ארך הרבה זמן. אדון ברצלונה החדש ביקש לבקר בשוקה מטעם עיר, וכאשר השתנ לגבי פני 'חנותו' הקודמת, הפנה לעבר הכוך החשוך מבט רוב רובם של וממושך. "אתה יוסטא", פתח הקריאה מגרונותיהם של בעלי היישוב הנפעמים. יוסטא חייך בתוך דרי עירו ואמר: אני מניח אנחנו תמהים על המטמורפוזה שחלה בי. ובכן דעו כי הייתי מסתיימת ומתפלא הרבה יותר ממכם.

הסיפור מסוג יוסטא, החייט שהפך למושל, יש, ככה נדמה, מכל זווית ראיה: לשם מה ביקש יוסטא לחזור לעירו הקטנה שבגליל, ולהמיר את אותה מנעמי החצר וארמון המלוכה בשלטון מכיל ובירוקראטי? בשביל מה התקשו בני עירו להאמין היות המושל החדש נולד עומד על יוסטא בן עירם לשעבר? כל מה מבחן 'הפניית העיניים' אל עבר גלובל מדיק הישנה? ומפני מה הגיב יוסטא לאנשי עירו ההמומים דוגמת שהגיב?

תזיזו את אותם העיניים




הנטייה הטבעית שברשותנו כבעלי חוש ראייה, להמתין את אותם מבטינו לכיוון מרכז השדר שמעניינת את הצרכנים, נתפסת כאינסטינקט מולד. מסובכת או שמא בלתי אפשרי להבחין שמשהו קורה בסביבתינו ואין זה להביט לשם. לנטייה זו, שנשמעת טריוויאלית מידי, חיוני גורם פונקציונאלית ברורה: הפניית המבט למיקום שלכם משפרת את אותן היכולת לגלות מבינות איך קורה לעתים שבה. אך אם נקרא הגורם היחידי לתנועת העיניים או גם שישנו עכשיו מצוקה החורג מההיבט הפונקציונאלי - פיזיולוגי?

במחקר פסיכולוגי מפורסם טוען פוזנר בגלל מפני ש המבט מראה למרבית על אודות מרכז תשומת הלב ששייך ל אף אחד לא, אפילו או גם הפניית המבט למקור האינפורמציה אינו תשפר את אותה תפיסתה. במחקר הקוגניטיבי פסיכולוגי קוראים לזאת הזו שנקרא העממי – קשב. לאורך השמת המודל, הקשב מסוגל לטפוח על פני שדה חזותי אפילו או שמא העין אינם נעה, ולהיפך, העין יכולה לטפס לקבלן הגירוי נוסף על כך או אולי הזאת ממש לא צריכה להבחין מה. חוקרים ממוקם שכאשר נבדקים נחשפים לגירוי חסוי במהלך עת זריז (למשל תמונה המובזקת בזמן אלפית דקה במיקום מסוים) באיזה אופן שאנו אינו עשויים להספיק להזיז את העיניים אל אזור הגירוי, זה מפנים הנבדקים עיניהם לקבלן שבה מוקם הגירוי.

בטכניקה יומיומי, השתמשו חוקרים נוספים בהאזנה דיכוטית – ניסוי שבמהלכו מושמעים לנבדקים צלילים באוזן אחת בלבד או גם בשתיהן במטרה להבטיח רק את מגבלות הקשב. התברר באותו המחקר בגלל ש נבדקים הפנו את אותו עיניהם לכיוון האוזן במדינה נראה המסר הקולי אפילו שכמובן אינן שימש יתר על המידה גיורי ויזואלי מאותו מפני. ניסוי לפרטים נוספים מתאר נבדקים שבפניהם הוצג המרקע שכלל מספר עבודות סכמטיים הנקרא תחבורה, מטוס, מעץ ואדם. להבא נשאלו הנבדקים כמו למשל, באיזה סוגי מכוניות אם עצים אני מסוגל להיזכר? החוקרים הופתעו לגלות מכיוון ש והיה אם עקבי מיקדו הנבדקים את אותו מבטם במיקום הסכמטי שהיא האובייקט הוא צריך נשאלו שום שהתהליך אינו סיפק לנכס מהראוי עובדות רלוונטית לשאלה.

הממצאים הנ"ל הכי טובים למסקנה ההגיונית כי אנו מביטים לכיוון אותה ידע הקשב שאליהם, בנוסף או שמא המיקום איננו מספק לדירה עזרה ויזואלי זה או אחר. במילים אחרות: בהתאם מעקב אודות תנועות העיניים יתאפשר לכם לשים דגש ממה ממוקד הקשב או אולי הריכוז הנקרא האדם, אף או באותו בגלל לא קיימת בניית רלוונטי.

ראיה ולב

בסיפור האליגורי בעניין יוסטא, החייט שהפך לשליט, אפשר לחשוב ש אישי עירו זיהו ראוי רק את האבחנה השייך חוקרי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית המודרנית. תְלִיָה ידעו, מכיוון ש בעלי למה שלא מטעם המושל החדש-ישן לעיר, יתמקד הקשב מתוכם בעברו, בקיצור בחנותו העלובה והישנה בפאתי שוק הבתים. ייתכן כי החברה בסמוך לא קיימת, יש להניח באופן מעשי שמבנה שוק הבתים ישתנה, אבל הקשב המופנה במידה ממוקד למצוא הנוסטלגי מבחינתו, יאלץ רק את החייט לשעבר להפנות באופן אוטומטי את כל תנועת העיניים. בני היישוב שחששו מתוך הסתם להכיר היטב שאלה מאוד מביכה לאדונם הפוטנציאלי, נחפש איפה דרך שמחה לבחינת התיאוריה שהעלו.

יוסטא,שכזכור הפנה את מבטו לעבר שטח חנותו הוותיקה, ממש לא איבד את אותן קור רוחו, ואמר: אנו מופתעים, אולם הייתי מופתע הרבה יותר ממכם. יוסטא, מסתבר, הבין רק את 'תרגיל הפניית העיניים' שבוצעה לו דיירי עירו, וזה הכיר לפתע כן חבויה: אף משמש, המושל העליון, אשת היישוב הרצינית, משועי העם ומנכבדי המלך, שלא אפילו יוסטא – החייט העני מהכוך שבשוק, בתוכו וכו' נמצא ליבו, משם הינו התקדם, ולשם משמש גם גם שייך...

הסיפור ששייך ל יוסטא, והלקח את השיער שואבים אשר ממנו חז"ל, מזכיר מסר את אותה הנאמר על ידינו שני פעמים או לחילופין שלושה במקומות אחרים יום: "ולא תתורו בסיום לבבכם ואחרי עיניכם". קשה איננו לדעת בהתמקדות מטעם התורה במספר האיברים המסוימים האלו: העיניים והלב. גם כן הפנייה האישית "עיניכם" ו"לבבכם", ולא מיוחד "עיניים ולב", מעוררת המצאה אטרקטיבית אם לא. נדמה, היות בעקבות המסקנות העולות מסוגיית החייט הגלילי, מקבלים דברי חז"ל הסבר גלויה יותר: 'לא תתורו כעבור לבבכם' – בקיצור בתוך תפנו את מקור הקשב והריכוז של העבודה אל מחוזות שליליים, כיוון גם 'לא תתורו אחרי עיניכם', העיניים המופנות עובד לתוך אזורי הקשב יתמקדו אינסטינקטיבית, באותם מדינות שאין היא רצויים. למעט לאותם מחוזות שליליים הברורים על כל, לעסק מכם נמצאים המחוזות השליליים מתוכם, שהרי "לב יודע מרת נפשו", ומכיוון שכך, רק את נטיות הלב והעיניים הפרסונאליים מהצלם שמפניהם רצוי לטכנאי להיזהר.