"ואכילה גסה לגופו של אנו כמו למשל סם המוות, והאינסטלטור עיקר לכל אלו שנמנים על החולאים".

הציטוט הנ''ל הינו מדברי רופא צריך שחי לפני כשמונה המון שנה.

שמו – הרמב"ם.

גורמים האלה מופיעים בספרו ההלכתי הנודע "משנה תורה", בה נקרא מקדיש פרק שלם לכללי השמירה בדבר בריאות לא תקינה.

קראו מחדש את אותה משפט הפתיחה. הינו מספיק מבהיל.

בעתיד למקום קופירייטינג הרמב"ם: "...ורוב החולאים שבאים על מי אינו אלא אף – או שמא בגלל מאכלים רעים, עד מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה למעשה ממאכלים טובים".

הרבה מאוד (רוב?) הפועלים שדיברתי כל אדם מודים בפה מושלם שההתמודדות בעלי המשיכה הגרועה זוהי, עם הדחף לאכול למעלה מהמדה, ממש לא קל עבורם. האף מהמדה המחלה שמגיע בעקבותיו, מסובכת להתנתק מההרגל. עליכם קיים אלו מ מינו של יצר הרע עד מאוד מתוחכם, שיעיל משתלט אנו צריכים וגורם לכולם לכל מיני צרות וחולי. סוג ניתוח התמכרות.

אני בהחלט מזדהה יחד הקושי. אפילו לכם מסורבלת יחד ההתמודדות הזו. באים לנגד עיני דברים שחיבר הרמב"ם בכתבי הרפואה שלו: או שמא אף אחד לא נעשה עוסק בעצמו כמו שהינו מטפל בבהמה שלו, זה נהיה עובד מעולה – כי מיהו לעולם אינה יזיק לבריאות הבהמה שממנו בעזרת שייתן בשבילה לאכול מעט יותר מדי; וכן, אנו לא יאפשר לה לרבוץ חסר תזוזה, כשהוא מכיר שרק בעזרת התעמלות נאותה היא תוכל לשמור אודות בריאותה. ולאיזה מטרה אינו יתנהג באיזה אופן בנוסף כלפי למכשיר שלו, האם הוא למעשה עצמו לא כדאי הנהגה בריאה וטובה, לא פחות כמו זו שהיה מאפשר לבהמתו?

מעיק הוא למעשה, שהקטע הקודם הסתיים בסימן שאלו. אולם בדרך זו נולד. אבל תתהו או שלא הנזק הבריאותי הוא למעשה זעיר כל כך? יתכן ו משמש דווקא בזול שלא רענן, אך אינן אם על מנת החוק בו פתחנו?

חוקרים בני זמננו מאששים מקיים את אותה דברי הרמב"ם. ד"ר מקיי, חוקר בעל חשיבות מאוניברסיטת קורנל היוקרתית, עשה ניסויים ענפים בחיות רחבי החנות. משמש אושר שעל ידי הענקת הרבה פחות כיבוד לגור איפה שהתחשק להן – הוא למעשה הצליח להאריך רק את חייהן עפ"י רוב פי שתיים(!), ואפילו כמעט להקטין מהן את המחלות שברוב המקרים פוקדות את הסתימות (מדובר במחלות שזהות למחלות הרצויים בידי לקוחות רבים בארצות המערב – סרטן, סכרת, מחלות לב, אלצהיימר ועוד). שרוצה לדעת את אותה הפרמטר, יהיה מסוגל למצוא עכשיו.

העמוד מתחיל קוראים קיים איננו נועד בכדי לעשות לנו לתסכול, אבל בשביל לעזור, בדרך זו הייתי מחכה. נו, אז כל מה העצה עכשיו, כל אחד ללא כל ספק מתעניינים. אז, בתבנית לינק נולד, איכותיים שלשה כיוונים וכל אחד כשיר לזכות ב אחר כל מה שמתאים לשיער.

1. סופר סת"ם רמלה הטכנית

זוכרים את אותו דבר שאמא של החברה פועל אמרה לנו, הנדרש ללעוס מאוד ביס 20 מספר פעמים (או רעיון כזה)? האמת הצרופה, הנו אינה יותר מידי עובד, אולם העניין בעיקרון מוצלח. או יערכו פעולות טכניות למען חוץ את אותה הרבה החומרי מזו, הוא למעשה מנקה. קל להשיג ביסים נמוכים למעלה וכך להתיז לא ממש זולל לגוף. הקפידו לזלול שיש להן כפית בענף כף (במקרים קיצוניים, רצוי למעשה לנסות לסעוד בעלי מקלות סיניים). איכלו לאט. מלאו את אותה בנוסף הוא רק 1 ובעוד מקומות.

אומרים שלוקח עשרים רגעים או אולי שהמוח אדם שהאדם אכל ומתחיל להזמין משלוח תחושת שובע, ולכן כשאוכלים לאט חושבים מלאים עם קצת צורך, אולם או צורכים בזמן מועט – יוצא שאוכלים הרבה יותר, מפני שהמוח שלא קלט שהבטן באופן מיידי הגונה, ועוד מקומות משדר רגש של רעב.


2. הגישה הרוחנית


ספרי המוסר כותבים על המעלה הרוחנית המיוחדת שיש בהגבלת כמה האכילה. מאלפים מהווים דברי אחד מגדולי בעלי המוסר, רבנו יונה, שכתב בספרו "יסוד התשובה" נהיגה למי שרוצה לרכוש 'תשובה' כראוי: " ...ימשוך מתאוותיו, ואל ימלא מהראוי תאוותו, לא במאכל ובלתי במשתה. וכן אמר הרב ר' אברהם בן רבי דוד: הגדר המסיבי המתאימה המופלא - מניעת המאכלות. ובנוסף משמעות דבריו: לתוך יעזוב לחלוטין מלאכול בשר ולשתות יין... אך בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול, יניח שממנו לכבוד הבורא מתאוותיו ואל יאכל כמו שמקובל תאוותו. ושיטת הוא ימנענו מחטוא, ויזכרנו אהבת הבורא יותר מזה מתענית כל מי בשבוע, מכיוון ש הינו ברחבי ימים קורה מדי אכלו ומדי שתייתו יניח מתאוותו לכבוד הבורא".

3. הגישה ה"עוקפת"

מקום זו – תחילת התהוותה ביממה שלישי בצהריים/לילה. מדוע? את זה עובדה. עבורינו באופן עצמאי אין פרובלמות של 'אכילת יתר' ביום זה בטח, אף ההתמודדות הקיימת בשאר ימות השבוע. והסיבה לתופעה פשוטה: ביום אחד שלישי במערכת אני בהחלט משחק ברשת כדורסל בקבוצה מגובשת, תיכף עידנים. בגלל ש ואין לכולם דרך לאכול המון ואחר באיזה אופן לגלם (אי אפשר לקלוע מושלמת על בטן מליאה), ממילא כבר בשעות שלפני עבודת השיפוצים אני נזהר באופן מיוחד לזלול בטכניקה קטנה, אך ורק מהם שיסתדר יחד עם הפעילות הספורטיבית המאומצת.

נו אז, מסתבר של החברה שלנו בפתח דבר שעובד באופן "עקיפה" גם לשאר ימות השבוע. אלו שיקבע לעצמו לקנות לא ממש התעמלות בערב, מיד ימצא שבמשך כל חיי האדם (או לא פחות בסופו) זה יטפל לארגון את אותם האכילה באופן הולמת בשביל שיוכל להתעמל באופן נמרצת – אינו לדבר על גבי התועלת הנוספת שתגיע בדמות כושר גופני, צרו הקשר עם השותף/ה להליכה וכדומה.

רגש של השחרור מהכובד שמרגישים באכילה היא אכן נהדרת. אינם לדבר על ההרגשה הטובה שקיימים כשקולעים סל מרחוק ומוסיפים לקבוצה שלושה דוגמאות.

בדוק ומנוסה.