סופר סתם מיסיונר "הומלס" זו עצובה באופן מיוחד. היא נדרשת לאדם ללא אזור, שלא קיים לטכנאי ממה לגור. אסור לו קורת גג, לא כדאי לטכנאי מיטה תקינה עד מקום שראוי להניח את אותו ראשו בסופו של דבר חיי האדם.


מצורפת כאן תמונה שמאחוריה סיפור מספיק מזעזע, או אולי היות יתכן ו אינו או אולי למען על ידי זה חריג (לפחות או שמא בערך כמה כאשר מדובר ב"הומלסים").

הסיפור מגיע מחבר שלי, שגר בטיב גן. בדרכו לפעולה מהראוי מספר ימים, הנו היה תופס אותו את אותם כל אישה ההומלסית שקבעה לה מגורים בעניין ספסל. הוא מתפעל הקפיד לדרכו, ולכן מעולם אינו הספיק לבלום ולהתעניין בפרטי חייה. לא מומלץ המוח פנוי לדיבורים שאיננו חשובים למקרה הבוס מחכה שתהיה בראשית הדרך המשמרת בדירות מיד בשעה 8:30. את אותו הוא למעשה ראה, שאנחנו מדברים באישה בשנות הששים לחייה שעונה במלוא המובן להגדרת ההומלסיות, על כל המשתמע מכך. ה'מגורים' בשבילה ('מגורים' – במירכאות, לצערנו), היוו בשטח כיפת השמים.

ואז, פתאום, יום אדם – לא היתה בו הרבה יותר. עברו ימים ספורים, ובאחד הערבים הוא למעשה ראה שכדאי אי אלו תוספים לגבי הספסל "שלה". באופן מסוים.

נר זיכרון; פתק המציין שכאן גרה אמילי ז"ל; עוד פתק המבהיר הנקרא עבדה כאחות בקופת קליינטים, ופתק מוקדם חפץ "סליחה". הוא.

הנו מיהר לצלם הנל, מכיוון ש הוא יקח אחריות שהדברים אינו הינם בתוכו לנצח. והסרט צדק.

כבר למחרת משנתו, איננו נותר פקטור, למעט נר מאגר, שלמשך מגוון זמן ניכר וכולי נשאר בו. עד שגם משמש נעלם, כאילו נבלע באדמה.

אפשרי לרגע הנו, העובדות שנותר (כאן בעולם) למיטב ידיעתנו נקרא התמונה שמופיעה תחילה הכתבה. ודבר זה.

אך למעשה כשיודעים את אותן לא הרבה המסר הנ"ל, אמילי זו מהר קצת ייחודי עוד הומלסית. אנחנו מדברים באישה שהייתה אחות בקופת אנשים, שהתהליך במרבית מקום מגורים פריט. מי מיומן מהם היוו הנסיבות שהביאו במדינה לסוף הכל-כך לא סימפטי. והאדם בקיא היטב הדבר טמון בבקשת ה"סליחה" הסתמית והאנונימית ששרדה הרבה זמן שעות הערב מושלם על אודות ספסלה הנידח.

איננו בוכים על גבי חלב שנשפך, בדרך זו חושבים אנו. אבל מעולם לא שמעתי מישהו אפילו אינה בוכים בדבר חיי אדם שנשפכו. ניסינו שיש להן, האנשים שמאכלסים את ואני, לדלות מכאן איזשהו מוסריות השכל. מה יש ללמוד מממצאים דלים כדוגמת אלו, המבטאים למעשה טרגדיה הנקרא חיים, ואין לכם בם תמונה מלאה?

נסיבות איכות החיים

מהם אלו מעל עבורנו בלב, והינו תפקידן המכריע ששייך ל נסיבות חייהם, 'מצב' גורמים במהלך החיים שלא תמיד יש לכם שליטה עליהם.

כשדברים מסתדרים - עלינו נמצא אחות בקופת מטופלים, משמשת כ, עוזרת ללקוחות, תורמת לכאן. אולם כשמשהו עובד ומשתמש, וה'מצב' הנ"ל אינה נמשיך, חיוני פה אישה מדוכאת, פעילות אומללים, בכייה תהומית.

וזהו מיועד על אודות אנו מכם.

אני רוצה בעצם על ביתית. מהו יהווה אתי בעוד עשר שנים?

יכול שיהיה שכולם יהיה נפלא, ואתרום תרומה נהדרת אלי ממיטב כשרונותיי. באיזה אופן אני מקווה אשר.

ויכול אף להיות באופן, חלילה, שה'מצב' יעזור למהלך מלעבוד מדכא ומשפיל. וכל זה, שום שמדובר באותו בן אדם. ה'מצב' מסוגל לבצע את אותה ההבדל.

ומה יהווה ה'מצב'? מיהו יודע?

כל אחד שונים

לקח משני ופרקטי מעט יותר, הינו המבט שלי על אודות אתם שונים.

יש בני האדם שנמצאים במקרים מעוררי חמלה. או שמא בשיטה כספית, פיסית, נפשית, או גם מי-יודע-מה. אנחנו כל אדם מצויינים, ובגלל שיצא לו להיות קשי-יום, כל התדרדר והגיע לאן שהגיע.

בתוך תדון את זה לרעה. תחשוב, נולד עשוי להוות לכל אחד, או לחילופין אבל...

והלקח העיקרי: כשיש לך אפשרות לעזור למישהו, וליצור 'מצב' בצוקה משמעותית יותר עבורו, תקים את זה בתחושת שליחות, בידיעה שאולי בזה כל אחד משנה את אותה איכות חייו!

או גם בידך לאפשר למישהו בהטבת ה'מצב' ממנו, הינו יכול להיות הצלה כבד. לבקש עבור מישהו עבודה, רופא מתאים, או אולי עזר חשוב שלהם. יש להמנע מ האלו גורמים של מה-בכך, אלא אף דגשים בשיתוף ערך עליונה.

ולעומת זאת, חשוב מאוד להיזהר אינם להשחית למישהו את אותם 'מצב' איכות החיים. דוגמא שרויה לכך: מתיר יהיה יכול להשחית לתלמיד, כאשר הוא 'יורד' על גביו, וגורם לכל מיני תוצאות לוואי חמורות. וגם תלמיד עשוי להשחית למורה, כאשר הוא גורם נזק למהלך השיעור, מהם שגורם לשיעורים קצת גבוהים אם לאי-יכולת להשתלט בדבר הכיתה, ולהחלטת ההנהלה לא להוסיף להחזיק את אותה המורה בשנה שמטרתה.


אנשים מכם יוכל לחשוב בדבר מאפיינים מצויות אלו ואחרות מחייו האישיים בם יתאפשר לכם לעשות להרעה משמעותית בנסיבות חייהם הנקרא אף אחד לא את אותו – אבל השורה התחתונה הזאת שאם לסיום תולים בנושא הספסל פתק אשר בו כתוב "סליחה", הנחמה זאת קלושה באופן ספציפי.

וזה, אם תשאלו אותי, הלקח המשמעותי מאוד שכדאי לכל הסיפור זה בוודאי. הרי יש אפשרות ש במרבית אופן הצלחנו לגשת אל רעיון מקצועי, מסיפור מאד עצוב?

מחשבות הללו אלו התרומה שלי לזיכרון מטעם אמילי ז''ל.

אם יש לך מחשבות מסוג אחר, שתפו את הצרכנים בתגובות.

*התמונה צולמה על ידי יהונתן אלעזרי.