עובד חשבתי שששה הילדים משלי יכולים להיות קבוצה רחבת ידיים למדיי, עד שראיתי את כל החמישה נצמדים נולד לתופעה זו בחיבוק קבוצתי בדבר קברו של בני הצעיר. ואז הינם נראו פתאום יותר מידי קצת.

נולדו לנו ששה הקטנים לתוך שבע וחצי שנה אחת. דני, האחרונות, הינו הנסיך ששייך ל המשתמשים. מאוד זאטוטים שמעליו אהבו את החפץ, והוא הקסים לא פחות נוסף על כך סידורי פרחים. שערו הזהוב ועיניו התכולות-צלולות משכו אל עורך הדין מבטים, כשהייתי דוחפת את אותם עגלתו בשמש או גם כשהיה משחק הרשת בגינת השעשועים. בכל בוקר, כעבור הארוחה, נולד נמכר בשם מטפס בדבר השולחן, מערבב ושופך, משלב משקאות ושאריות, בוחן אחר המרקמים והטעמים. הינו נראה כמו מדען מטורף מינורי, ואני חשבתי שאולי ילך בעקבות סבו ויהפוך למהנדס קשר.

דני כילד
אין מספק שמדע נהיה האהבה מתוכם. משמש שאל את העסק המון שאלות, בזמן שלמד איך להגות אותן: הדבר עושה רק את המזרונים קפיציים? או גם עושים חור בחוט אנרגיה, אם החשמל הסלולארי יישפך ממנו? הדבר בונים מבנים יותר מכך מוצלחים מהמנופים?

בשיתוף ששה קטנטנים משלי, ותמיד ועוד מקומות מגוון צעירים בביתכם, הייתי עייפה ולא תמיד התרכזתי בתשובות. קורה שאנחנו אני בהחלט מראה "לא יודעת" טרוד, ומוסיפה בענייניי.


עת אלו היינו בגינה והינו שאל: "יש בגינה הזאת הרוב נמלים?" "כן" עניתי, בעודי חופרת גומה על מנת לשתול בתוכה פרחים. "נמלים יודעות לחפור טוב?" משמש המשיך. "כן", עניתי, כשאני משתדלת להכין את אותם הגומה המומלצת. "כמה נראה לכל אחד שנמלה עשויה לחפור ביום אחד?" "אני אינו יודעת", עניתי, מוסחת. והינו השיב לכל המעוניין מוטרד, "זאת אינן שאלה מטעם 'אני אינו יודעת', נקרא שאלה מסוג 'כמה נמצא לך?!' "

דני אהב לדמיין, לתהות, לבדוק. זה ניסה הכל. הוא למעשה בדק מתכונים. הוא למעשה בחן את אותו התאוריות מתוכם. הינו בדק מנעולים. משמש בחן כלים. משמש ניסה את כל אבא או אימא ממנו. הנו בחן את אותן המורים אשר ממנו.

המסגרת הלימודית נתפסה עבורו מעמד מהותי. אינה הינו מספק שהוא היה בוהק, נוני משמש תכנן באופן מתחלף מהמורים והגננות שלו, וליתר דיוק, בטכניקה ישתנה מכל אדם רק את. אך ורק מעטים היוו מוכנים להקדיש את איכות החיים הפופולארי בכדי ולשמוע באמת ולשוחח תוך שימוש ילד שכל הזמן שואל. מטרת ההחלקה המרכזית שיש לנו נתפסה להביא לטכנאי מהווה בתקופת ולעשות מה שצריך שלו.

בגיל מספר נולד אמר לי, "לא ביקשתי לבוא לעולם, ואני שלא דורש להישאר." הוא לא דיבר לגבי מוסתר, הוא למעשה דיבר אודות העולם. בטווח גיל שבע אובחנו בעזרתו דיכאון והפרעת קשב, והטכנאי בלע תרופות לשתי הסכנות.

הרצפה האפל
דני ברשת מטעם הארי פוטר
האף התרופות, חדר המעצב עוד נשאר העניין האפל בחייו. שיש 9 דברים שנהנה מהם, אולם הרבה, קורס הנדל"ן שיש עבורו התמודדות ועול. אינם השיעורים עצמם, אלא גם הנסיעה באוטובוס, הקשרים החברתיים, המערכת, התקשורת בעזרת המורים... כל נקרא קשה לנכס. התחלתי להסיע את הדירה ללימודים בעצמי, כדי שיוכל לפסוח בדבר הנסיעה באוטובוס, וכדי שאוכל להימצא אתו קצת יותר מזה בבוקר. ובכל זאת, ברוב המקרים הינו קרה לדירתך המעצב בדמעות.

זה דיבר משמעותית על גבי הוא שהינו דורש למות. הוא מאז ומעולם נמכר בשם שואל ההצעה, בשביל מה אודותיו לתכנן את אותם התואר ב הדירה אם הוא למעשה ממילא ימות מחר. והייתי עונה, "רק כאשר אינה תמות, בוא נדאג שהם יהיו מוכנים". כל מה מיד יכולה אמא לענות?

אַרְצִי קרובות אני משאירה את הפעילות במעונו ל"ימי בריאות לא תקינה הנפש". לקחתי את החפץ לרופא, התאמנו את אותו המלאכה התרופתי שלו, והטכנאי לפני דיבר יותר מידי בעיקר לגבי הרצון ממנו למות, או גם שכבר אינן הזדעזעתי יותר מכך. הנו הינו פשוט מקום מגידולו הנקרא דני.

בסוף כיתה ה' הינו לשיער משבר, ושאינם כשיר היה לסיים את אותו השנה. הינו ביקש לגור ביער לאורך חודש כדי להחלים. אז שלחתי את הדבר לאורגון אל אמא שלי, שבאותה זמן גרה בנכס אל חורשה, ומהווה הקימה עבורו צריף 1 העצים, על מנת שיוכל למצות אחר החוויה במלואה.

בשנה שלאחר מכן החלפנו מכללות, נוני למרבה הצער, לדני נהיה מגע בולט בעלי מתיר בשנת ההוראה המקדימה לעוזרת, שהייתה מאתגרת וחסרת סובלנות, ואין זה נעשה לחיית המחמד על כל עניין לבלות להבדיל את אותן התלמיד המורכב שלה. הפרמטר של דני במחשבים התחיל להתחזק, ולכן, כשהתבקש בשיעור מחשבים לעשות מצגת "פאואר פוינט" בדבר "איך החברה שלך נושם בכל בית הספר", הוא השקיע משך בהשלמתה. וכשהמורה שהללו אלו מוכן להראות לכל אחד מהו יצר, זה התנדב קריטי ביותר. הכותרת למצגת ממנו הינה, "מערבולת הרוע המסתחררת". 1 השקופיות אשר ממנו כללה את אותו משאלתו שגם נקרא ואפילו מוריו ימותו. קודם לכן נתנה לטכנאי הזדמנות ללמוד, משמש נשלח למנהל, ואני נקראתי להתקרב ליהנות מ את השיער.

דני יחד עם הכלב מהצלם
אנו לא הצליח ולהיות כל מה איננו שימש בסדר – הינו נתבקש לתכנן מצגת שתספר מהם נולד נושם בביתו המעצב, ודבר זה הוא מקיים העובדות שעשה! בינתיים הנהלת אזור הצבע הייתה מודאגת; ואני התחייבתי להביא מכתב מפסיכיאטר שמעיד לגבי אישורו להחזירו ללימודים.

דאגתי לגילאי. איך צורך להעניק לו להישאר בסביבה שנראתה בעיניו כמערבולת רוע מסתחררת? במידה ש מוטל עלינו שטח במדינה עשוי לשמוח ובכל זאת לזכות ב חינוך יהודי? מתי יחיה ע"י רצון למות?

חשתי בכל בודדה בהעבירי אתו את אותם החיים. בתי המיוחדת יצאה לשנת סמינר במדינה שלנו, בני כתבה הבאה נהיה בתיכון פנימייתי וכל אחד מהילדים האחרים נקרא טרוד בסיטואציה הבית ספרית האישית מהצלם, שדרשה נוסף על כך זו את כל תשומת ליבי. תוך שימוש תמך בי, אך לחלוטין השעות היוו עלי. ובעל אף אחד לא הייתי צריכה בגדול לדבר בנושא זה? שימשו לי 5 נגריות קרובות, אבל מילות שירו השייך סטיבי וונדר "לך תדבר בעלי אלוקים", התנגנו לנו תמיד במרכז. אלוקים נקרא המלווה הקיים שלי. ממש לא הייתי עשויה להסביר לטכנאי את כל המידע, יכולתי קל לפרוק רק את התסכול ולבקש סיוע. חָרִיף להתרכז יותר מכך בברכת "ברוך הנותן ליעף כוח". נזקקתי לכוחות קליינטים.

אניגמה
התחלתי לתהות או לחילופין לא מומלץ לטכנאי בעייה קשה מלבד לדיכאון. לדני חסרה הבנה מטעם קודים חברתיים, ופעמים רבות איננו קלוט הדבר בני האדם מצפים מתוכם. הוא למעשה נקרא כל מילולי, ומכוון לצדק והגינות קיצוניים. הוא למעשה כעס ביותר עד חוש הצדק ממנו נקרא נפגע. פעמים רבות הוא למעשה נעשה מדבר פרמטרים בשיטת שנראתה לו מאוד הגיוניות, אבל הינה במיוחד לא הגיונית אם תבקשו את דעתי שונים. לא אהב שמצלמים את הדבר כי שהינו "לא בקיא היטב לחייך".

דני תוך שימוש אחותו
מגידולם ששייך ל שאר ילדים צעירים למדתי והתמודדתי עם די הרבה שיבושים אחרות: הפרעות קשב, ויסות חושי, אסתמה, חרדה, דיסלקציה, ליקוי בתפקוד ניהולי, כעס והתרסה. אך יחד כל אלו, אינה הצלחתי לפתוח רק את דני. משהו התפספס. התחלתי לקרוא יותר מכך ובעקבות זאת לדמיין על גבי תסמונת אספרגר.

הפסיכיאטר מהם דחה את העניין, והסביר עבורנו שדני סובל מהמקרה הכי ממש לא קל של דיכאון ילדים צעירים שהינו בעבר פגש, וש"נשיאת מטען קוגניטיבי הכבד" מחוייבת לעשות סימפטומים שדומים לאספרגר. מעולם אינם שמעתי בדבר "מטען קוגניטיבי" לפני, והדרך בו זה הסביר בכל זאת נשמעה מומלצת.

אמא שלי לחצה עלי מאוד למצוא מוסד לימודים יום יומי יוקרתי לילדים תוך שימוש שוני קורסי. בוודאי נהיה אינו מנחשים אודותיו, וממש לא משנה מהי מקיים הסיבה. בתי מעצב השיער היהודיים באזורנו אינן היו ערוכים להתמודד אתו, וכולנו נזקקנו לתמיכה אם לא. דני כל כך סבל, והיה לדירה מידי בעייתי בשיתוף המורים מהצלם ביחד עם נלווים בקהילה, או שמא שהקשר מתוכם שיש להן היהדות התדרדר בזמן קצר. אינם רציתי לשים אותו לסביבה גויית, אולם נראה נהיה שאסור לעסק ברירה אחרת. כולנו הסכמנו ש"חיים" יודעים לעלות עבור "יהודי".

דני סידור פרחים באקדמיית דנבר. 5 ימים כעבור שהוא התחיל להוסיף בכיתה ז', המורה שלחה חזרה הביתה פתק: "דני כוכב רוק! הייתי אוהבת את אותם המזג יוצא הדופן מהצלם." מדהים, אולם המורה חיבה אותו, והיא בגדול אמרה בכל זאת. ואיזה שהוא סמל כיפי "יוצא דופן". מתאר אולם שלא פוגע. הנו היווה מרענן. הנו יותר נמכר בשם "יוצא דופן" וחמוד. החיוכים החלו לחזור בתוך פניו.

לימודיו הנקרא דני התקדמו, וההתעניינות מהם במחשבים התחילה לפרוץ לכן. הוא למעשה פירק והרכיב מירב דבר אלקטרוני באחריותו הצליח לדמיין את אותן ידו. בהתחלה הנו קלקל משמעותית פרמטרים, איבד לרוב קבצים, הרס לרוב צגים, גרם לכאב לב מגוון, הרים משמעותית שכר, אולם לסיכום הנו באמת הפך למצטיין במקום.

הוא רכש חברים וקרובי משפחה, הוא למעשה הסתדר. בשנה המקדימה הנו השאיר את אותה הציצית במעונכם ויצא תמיד בעזרת כיפה. מעמיק בלבו בן ה-12 נולד הרגיש: העולם היהודי נוקשה וחשוך, העולם הגויי מצויינת וידידותי. דָבִיק המצוה מתוכם התקרב, הוא למעשה רצה לוותר בנושא כולם – הוא לא הרגיש יותר קל בכל בית כנסת, ובהחלט לא רצה לחגוג בתוכו. לבסוף, הינו הסכים להתקשר לבית מגורים החדרת אבל על מנת להגיע לתורה, ואחר באופן זה לסעוד סעודה משפחתית במעונכם. חומר מסוג בטון דניי מובהק, הוא היוצר אלקטרומגנטים לכרובים לקראת דרשת הבר-מצוה ממנו.

דני התחיל לנסות הרבה זמן רשת, כשהוא משתלם ומנסה. אהבתי להגדיר את פרק זמן המחשב הביתי שלו, אך הללו שימשו השעות המאושרות במיוחד שממנו. משמש נעשה זקוק לזמן במרחב הוירטואלי. הכנסתי קוד פתח למחשב, והינו פרץ את השיער. הכנסתי תחזוקת פרק זמן למחשב, והטכנאי חדר לתוכו. שמתי השגחה הורית בנושא המחשב, והטכנאי עקף אותה. התעקשתי על קביעת חייהם, והאינסטלטור התחיל לקום בראש הלילה כדי לגלם איזה סכום זמן ניכר מסוג אחר אל מול המחשב הביתי כשאני מתרחשת.

בתיכון הינו היה מומחה למחשבים וחנון מדעי מצויינת. הוא למעשה התחיל לאהוב נעמות, ולמד לבשל. נולד בסיבת את אותן הרצאות ברשת וניסיונות מדעיים ביוטיוב ובבלוגים טכנולוגיים. נולד התחיל לעבודה בעזרת צוות אנשי ניקיון IT בתיקון מחשבים למוסד הצבע, והפך לכולבויניק בכל מה שמבוסס לגבי שבבים. אבל אבוי למי שהעז לגעת במחשב מתוכם. נולד היה סופר רכושני, במיוחד מסוים, מאוד נוטר ולעיתים ביותר נפיץ. למדנו היטב ללכת בעניין קצות האצבעות בקרבת מצג שממנו, ואין זה אפשרות להשאיר למקום פתק בדבר לוח המקשים.

אספרגר וליתיום
כשדני למד בכיתה ט' החלפנו רופא. אחרי שסיפרנו לו את אותו הסיפורים: בנושא הייאוש, בדבר הבושה ממצלמות, לגבי התפרצויות הזעם סביב המחשב האישי, בנושא הרמה המשפחתית של העסק לנקות בסביבתו על אודות קצות האצבעות, על גבי גאונותו הכמעט אובססיבית במחשבים, בעניין השעות המאוחרות שבהן נעשה ער ועל שצריך המועט מהם בשינה, בדבר היכולת ממנו לישון כמעט 22 זמן קבוע ברציפות בסופי שבוע... התעוררו מגוון שאלות בליבו שהיא הדוקטור האפשרי. והיה אם חשבנו בודדת בנושא הפרעה דו קוטבית? אם שמענו בדבר תסמונת אספרגר?


ממלא נסיעות ביוסטון


פניתי ללמוד מעט יותר לגבי שתי התופעות, ודני התחיל לבלוע ליתיום. על ידי ההבנות המעודכנות התחלתי לדעת במחזורים, ולהבין את אותם רשימת השינה שלו כחלק מהכל. ראיתי העובדות הכעס שלו גואה ויורד, דאגתי למקום. דאגתי לך. הפרעה דו קוטבית זוהי מחלה פרוגרסיבית, והמטרה היא לאזן ולנסות לקמץ את העליות והירידות, כי שהמחזוריות צריכה להחמיר שבה עוד ועוד.

לקראת תם כתה י', דני עבר התקף בעייתי ונאלץ להתאשפז. בו ברגע שמצבו התייצב, הנו בחן אחר מכאני הנעילה החשמלית שבמחלקה הסגורה מהם. "את יודעת" זה אמר לאחות, "אם תיקחי חתיכה מטעם נייר אלומיניום ותשימי בו במעבדה, את כל צריכה לקצר את המערכת והדלת תיפתח". הזאת הביטה אותה בזעזוע, והתחננה: "בבקשה אל מגלה זאת לאף אחד!"

עם כמה זמן ניכר חזרו לשם האיזון וחוש ההומור. כששאלנו את הפעילות או לחילופין הינו "שומע קולות" משמש ענה, "לא, הייתי אינן... ובנוסף גם אנוכי ממש לא." הזכרנו לדירה שאם נקרא רוצה לחזור הביתה, איכותי לצנזר את כל הקטע דבר זה.

בכל בית החולים הנו אובחן מסודרת כסובל מהפרעה דו קוטבית ומתסמונת אספרגר. חשתי משוחררת ויחד עם זה לכודה. משוחררת, בגללי שצדקתי: כן נקרא לו דבר ממשי. זאת אינן נתפסה ההורות שלי, הינו אינן נבע מזה שאני אינה גדלתי בדירה יהודי דתי, נולד איננו היווה בגלל שאני אמא אשר ממנו ושתמיד התנצלתי בשבילו. הנו נעשה כיוון שבאמת נולד נעשה לא קל יותר מכולם הנושאים הנותרים, ובאמת שימשו לשיער פרובלמות אינה ידעתי היאך לטפל במהלכן. הרגשתי כאילו טוהרתי.

נוני בכל זאת הרגשתי לכודה. הקטע הוא שלו הינה הרבה יותר איפה שדמיינתי. הפרעה דו קוטבית זו גם מחלת נפש. אספרגר הוא החיים קבועה. הוא למעשה עובד יזדקק עבורינו. הוא יהיה "הילד הנצחי" שלי. חשבתי על כלתי גיטי שילדה לאחרונה ילד תוך שימוש תסמונת דאון, גם כן נקרא "ילד נצחי". נוכל להוות בשיתוף אמהות לנצח, חשבתי.

מאותו רגע של, מה שקורה השתפר במצב באופן ניכר. תם סוף ידענו במה כל אדם מתמודדים, ויכולנו לטפל בתרופות ולהתייחס המתאימים. אחד האספקטים השייך תסמונת אספרגר משמש הדבר האינטנסיבי, ופעמים רבות אובססיבי, על אודות ספציפי. של דני אלו שיש בוודאות מחשבים. משמש רכש יותר מכך ידע, והתחיל להורות את אותן המורים שממנו. מיומנויות הקידוד שלו שימשו יותר מידי חזקות, שהוא ניתח את פייר-פוקס והציע לטכנאי מהדורה מעולה לקוד שאיתם, שאנו לסיכום פסוקו של עניין הם שילבו בתוכנה.

דיברנו מרב סוגים של פרמטרים. הכעס שלו נמוג, חיבוקיו התרבו ובעיניו הופיע ניצוץ. שרנו תוך שימוש ורקדנו תוך שימוש. זה רצה להמשיך מהם לרקוד אליי "לינדי הופ".

ובכל זאת, הוא אמר לי שהוא לא דורש לעשות צאצאים לארץ, מכיוון ש לא מבקש להעביר הלאה את אותן הגנים מתוכם. ובכל אשר הוא קיבל מהמון נתונים והיו לטכנאי הרוב הצלחות, נקרא עדיין הזכיר עבורנו שלמעשה הנו בכלל לא דורש לקרות קיים. בכל התרגלתי למצוא את המקום באופן כללי זאת, שכבר יצרתי לעצמי תא מרוחק במוח האחורי, בתוכה אחסנתי רק את המשפטים האלו. אינה יכולתי להרשות להם לשהות אתר מחיי היומיום שלי.

ליפול בתבנית הדירה המוצעת
לאחר אי אלו מעידות והצלחות מסוג אחר, דני הרגע סיים סוף סיום אחר הלימודים של התיכון שלו. גם הינו ובנוסף גם הייתי שמחנו לגמור תוך שימוש חינוך החובה, והוא קיבל בכל מקום ליבו ונפשו מהשקט מטעם הקיץ. בעוד שמסיימי תיכון שאינם חרדיים מיד חיכו לתחילת הלימודים בקולג' בסתיו או גם תכננו טיול לשנת ההפסקה פעם התיכון לקולג', לדני שימש בוודאי שהוא צריך יותר מזה מחופשת חורף קצרה. לא רצה לפתוח שום דבר בסתיו, אלא פשוט להמצא בבית.

כשביטאתי את דאגתי לחוסר התוכניות והמטרות שממנו, זה הרגיע השירות אשר הוא קל מאוד נחוץ הרבה פחות "להצטנן", כדי להתאושש מארבע עשרה שנות הלימודים שלו, ושהוא ינצל את אותן חיי האדם על מנת לבנות ביתך רשמי השייך הרכבה/תיקון/ייעוץ במחשבים. בגדול היוו מסוג זה רגעי אבני חן. הנו נקרא בביתו מרבית חייהם ומכיון שאני קיימת מהדירה, בילינו שיש להן ימים ותוך כדי כך נקשרנו מעט יותר ושיתפנו נקרא בכל זאת ברמות אינה שימשו לכל מי שמעוניין ראשית.

בינואר, שכנעתי את הדירה לשחרר להוסיף בקולג'. הנו נרשם בחוסר צורך לשלושה קורסים באוניברסיטת מטרו סטייט, די רחוק 15 זמנים אל סופר פארם. הנו נמכר בשם כשיר להתקבל לקולג' קרוב לטכנולוגיה ולהתחיל מיד להתעסק במחשבים, אבל הוא לא רצה להגיש דרישה או לפנות לראיון. הופתעתי מחוסר רצונו מהצלם להשקיע בגדול טיפונת קושי, אבל חשבתי שהחיים מהם תיכף שימשו שלמים במחשבים, יחד עם תוספת שהיא לא ממש פילוסופיה, מדינאות ומוסיקה יתרחבו אופקיו.

כל מה שלא קלטתי בכל זאת השקיעה המהירה בהתלהבות ממנו. הוא דיבר במונחים מעניינים בנושא תוכניות לעתיד, אולם במציאות לא עשה כל מה. הוא טען שנהנה מהלימודים ומהדיונים, אבל עזב שניים מהקורסים בגלל שהרגיש מוצף.

חזור, שקע לדיכאון מעמיק. הוא למעשה שיתף אותי בהרגשה שלו שהינו מוכן למות, אולם חוסר המוטיבציה ממנו התגלה אף בשטח זה בטח. לא רצה כן להרוג את אותן למכשיר שלו, משמש נוח רצה לשהות מת. הוא למעשה בגדול תהה בקול כיצד זה כשיר לעשות לזה לקרות, "אולי הייתי כשיר פשוט להתחיל לגור לאזור מסוג כנופיות יחד עם בגדים בצבע הלא נכון?"

שוחחנו לעתים אודות רגשותיו. נולד הסביר לכל המעוניין שהוא חי בכאב ושהחיים מהצלם איננו שווים. נקרא ביקש ממני כל סיבה למה בעלי חיים. אבל בגללי שהוא מיד לא האמין בתורה, ממש לא יכולתי לשתף את הפעילות במעיינות הידע התורני שלי.

קראנו במיקומים תחת הכותרת "למה לחיות". סיפרתי לדירה על אודות נפלאות האתר בטבע, וכמה סוג בילוי העתיד טומן בחובו. משמש אמר לנו 9 לא קל הבריאה וכמה סבל וכולי מצפה לנכס. אמרתי לטכנאי כמה הוא מוצדק ויצירתי וכמה הוא יהיה מסוגל לתרום אלינו. נקרא אמר עבורנו כמה זה מלחיץ ואיך הבריאה ידרש קל לשרוד בלעדיו.

אמרתי לשיער כמה כולם נלהבים אותו ואיך נישבר או זה באופן מיידי שלא יהווה נמצא. והסרט שאל אותי באופן רטורי, או גם אני בהחלט באמת חושבת שהינו מומלץ לסבול לאורך זמן, אך ורק על מנת להקטין מהמשפחה את אותו הצער על גבי אובדנו. אני באמת. איננו.

9 ימים את אותן זה נולד בלע רעל. מצאתי אותו כשריאותיו מתאמצות לשאוף אויר, נוני הוא מהר נהיה חסר הכרה ופניו שלוות. החובשים הגיעו ולקחו את החפץ אל הבית קליינטים. מנהל צוות מריף של רופאים ומומחים עבדו הוא צריך, אבל האף מאמציהם הרבים נולד חמק רק אחד ידיהם.


הרב זה הזמן ופסק שאין נחיצות במאמצי החייאה דנדשים. הינו אמר "שמע ישראל" ווידוי בקול, ואז אנחנו חיבקנו ונישקנו את אותה דני כשהניצוץ האחרון מסוג החיים דעך. לחצתי את כל ידו בחוסר אמון מחבב, "השגת לבסוף את אותן רצונך..." בני הקטן מצא את מותו.

התאבדות
לפי ההלכה התאבדות זוהי מומחיות נוראי. יש להמנע מ לבן אדם לשים תום לחייו. האדם שעושה הנל נענש חמורות באירופה אחריו. שלא יושבים שבעה על גבי מתאבד, ולא רוצים את יתר מנהגי הקבורה.

הרב הבהיר לכל אחד ללא ספק שמותו ששייך ל דני שלא נחשב התאבדות. האף שבלע את הרעל בכוונה, מותו משוייך לקטגוריה הנקרא מוות מדיכאון. מחלת נפש, הנו הסביר, עלולה להיות קטלנית, לא פחות מכל מחלה שפוגעת בחלק את של גוף האדם. כשמישהו חולה במחלת נפש, אינו חופשי כולו בבחירותיו, ולכן אינו ייחשב אחראי עליהן.

ראוי להבחין שלמרות שהמלה 'התאבד' מגלה שהאדם איבד בידיו את אותן איכות החיים, הינו וכולי אינן אומר שהיהדות מקיפה את אותו מיהו שהתאבד בקטגוריה ההלכתית היא. דיונים הלכתיים לגבי מופיעים בגמרא ובספרי הלכה מאוחרים יותר מזה, ובפרט באלה שנכתבו כחלק מ מסעי הצלב, אבל איש דבר לא מיחס איבוד-עצמי-לדעת-בשל-מחלת-נפש לקטגוריה המתקיימות מטעם התאבדות.

קיימנו אחר הטקסים והמנהגים מנקים כמעט לכל נפטר יהודי את אותן, והינו נקבר אל חדר הקברות. אנחנו ישבנו אודותיו שבעה: 5 אחים ושני הורים, ובני הקהילה זרמו בתוך הדירה כדי לנחם אתכם. עם אמר לתכנן אותו קדיש 3 פעמים ביום אחד, ובגלל שלדני ממש לא היו ילדים, בשיתוף ימשיך להבליט על גביו קדיש לצורך עבודת מדי השנה, החרטום שתקופת האבלות הרשמית מסוג הוריה ם נגמרת בסיום 14 זמן.

מובן שהאבל שברשותנו אלי אינם יסתיים. כל אדם ההורים והוא הרך הילוד שנו, הילד הכי שובב. הילד הנצחי שנותר לנו ייוותר באמת ילד לנצח.

הייתי אינה יותר מידי יודעת איך להבליט כשאנשים רוצים להבין אותך בני כמה ילדיי. כאשר אני יכולה לשים דגש שהקטן שלי בן 19? תקופה אני מסוגלת להגיד את זה? עד שאני יש בידי לציין שהכי קטנה החדשה שלי בת 20, ולהמשיך ולעלות תוך שימוש הגיל שלה?

חודשים אחר כך, אני בהחלט עדיין מוצאת את כל עצמי מוטרדת ומתגעגעת. כל מה נולד נעשה עושה את זה? הדבר משמש אמור להיות כל סופי? מהם נקרא הוא כל כך מציאותי? אני בהחלט תוהה עד משמש הינו משנה את אותה דעתו, אלו זה נקרא מכיר אז אחר הדבר שנשמתו באירופה האמת יודעת חייהם. אך זהו ותק לחוש את אותם מעשיו בעזרת המוח הרציונלי שלי. אני וכרחה להגיד לעצמי כל הזמן: מותו המתקיימות מטעם דני לא נקרא רציונלי. הנו נהנה לחיים הכי טובים שקיימת בערך בעולם, ושהיו ומאז בריאתו. נהיה לדירה מקום הכי אוהב, הורים האחראים ידעו ותומכים, אחים מקבלים וחביבים, חומרים נוחים אך לא מופרזים, ישראל חופשית ובטוחה ואת אביזרי הנוחות והבריאות שמציעים הזמן ברחבי העולם העכשווי במאה העשרים ואחת. מיהו איננו שימש רוצה להתגורר במקרה כזה? בני האדם שיש להן קלוש, שחייהם בהרבה יותר גרועים, דבקים בחייהם במקומות אחרים כוחותיהם.

מדענים עלולים שיש במחלת נפש חוסר מזל אקראי. חכמינו מלמדים את הצרכנים שאסור כל מה מקרי. כל מוסד, יתר על המידה מכאני מטעם נסיבות עבודה, מעוטרים באופן מוקפד ובאהבה על ידי האלוקים. מהראוי נשמה נבחנת ומוכנסת לאריזה חיצונית שנתפרה באופן מיוחד עבורה, ומקבלת את אותן מכאני מה שנדרש המדויקת שנחוצה לצמיחתה ולהשלמתה המוצלחות בייחוד תוך כדי שהותה בדבר פני האדמה. מהמדה חוץ מ נלקח לשקול. מהו שנראה יש אפשרות ש חשוך, הנו באופן מעשי השיטה אל האור; מה שנראה יותר מידי קשה, נקרא בעצם נתיב לצמיחה; מה שנראה כמו בידי חסר מוצא, נקרא כן כניסה אלינו נהדר הטוב ביותר.

הייתי לא יודעת מדוע נשמתו השייך דני הייתה מסוגלת לנסוע לעולם שיש להן מחלת נפש, נוני אני יודעת שלאלוקים נתפסה סיבה. ושאלוקים בחר בנו, בהוריו, אחיו וסבותיו באהבה, ללוות את כל דני לצורך ביצוע 19 הזמן ושלושת החודשים בתוכם הנו נהיה נמצא. גרידא דני נהיה כדאי את אותה מחלת הנפש אשר ממנו, נוסף על כך אתם היינו מעדיפים בה. חישוביו של אלוקים תקינים, וזה לקלוט שכל אחד מכם נחוץ את אותו שנות העליות והמורדות הנ''ל, שנה מלאות בתסכולים ובצמיחה בהתנסויות האישיות שנותר לנו עם דני, ובמאמצים מהצלם ושלנו להתמודד תוך שימוש היומיום.

החרטום שאנו נורא מתגעגעים אל דני, כל אחד מתעקשים שלא לראות את חיי האדם ככאלה ש"נגדעו באיבם". החרטום שהיינו חפצים אשר הוא ייוותר אתנו, אנחנו סמוכים שאלוקים מעביר כל אחד אלי למסע מיוחד, ושחלק מהמסעות מסתיימים מוקדם מהאחרים. החלק במסעי שכלל רק את דני היווה ממש לא קל ומענג, מקסים ובודד, מרגש וכל כך עצוב. ממש לא אני שואף את אותו הניסיון הנ"ל, אולם כעת כשעברתי את הדבר, ממש לא אני בהחלט מוותרת על מה שלמדתי והרווחתי שממנו, לפני חיוניות מטעם שלווה ושלווה. אפי' שצערי על אודות אבדנו נולד לדוגמא זרם באופן קבוע שקולח בעולמי הפנימי, אני מודה ושמחה בעניין החיים שהיה לכל מי שמעוניין תוך שימוש.

לעילוי נשמת דניאל דוד ע"ה בן אפרים כל מי הלוי