בתחושה של פחד וחרדה, כשלבי פועם בזמן קצרצר, הצמדתי את אותו אוזני לתוך דלת הבית כדי לבדוק או לחילופין השטח ריק. סובבתי באופן מוקפד את אותה ידית הדלת, והצצתי בזווית עיני. הנחתי שאף אחד לא נמצא בכדור הארץ, ואז פתחתי בריצה מטורפת בלב בית השירותים, שהיה דגש המפלט הקבועה ביותר בריחוק מקום ששייך ל מטרים ספורים ממני. כשהגעתי בבטחה בתוך היעד הבכור שלי, הרשיתי לעצמי לחזור ולנשום שוב פעם, בתחושת הקלה על גבי שהצלחתי להימלט ללא כל פגע מחדר השינה שלי, שהפך אל הבית הכלא שלי.


ידעתי שקיימים אך ידי בודדת שדרכה אוכל לגרום לסופו מטעם עונש השתיקה הרועמת שקיבלתי, שהתנהל נגדי באופן מיידי 3 עת. סופר סת"ם שכבר הזלתי את הדמעות שהיו עבור המעוניינים, החלטתי לפרוץ אז בפרוייקט מהדירה החדשה חששתי, מודעת לעובדה שרק התרפסות בפני "הסוהר" שלי תיתן לכם חנינה ותשחרר אותי מהמעצר. אמנם חידוש סיפור ה'סינדרלה' במשפחתי שלא נקרא החיים הסיבה הגדולה ביותר שלי, אבל הינו הרים מעט יותר על להישאר כלואה בלי שום רשות שישנם או לחילופין לדבר בשיתוף איש.

עד כל אלה נראה קלוש קליינט מצד הדמיון, דעו לכל מי שמעוניין שלא קיים זאת אגדה. הסוהרת שלי נתפסה שלא יוצא דופן מאפשר אמא שלי, שעיצבה עבורי טכני של כללים מדכאים וממש לא מצויים, שזרקה לעברי מבטים שהפחידו אותך או גם כדי שיתוק מלא, וששלטה על גבי זמן ניכר דומות בעזרת שגרת פעילות. למרבה הצער אינה הייתי סינדרלה, אבל ילדה נדחת ומבולבלת, לא הבינה מדוע מציקים בידה (אפילו לילדים הילדים סופר אנו צריכים חוש פשוט המבחין בין מושלמת לרע, ובין העובדות שהוגן למה שלא הוגן) ולמה אמא בידה שונאת אותה ומפיקה עונג מהסבל של בתה.

אלינו אינו אשכח את אותה מסיבת עת ההולדת האחת והיחידה שהייתה לכל המעוניין כילדה (מסיבה שחלקתי עם אחי הצעיר), שבמהלכה, פתאום מצאתי את אותה ביתית מקבלת את אותן עונש השתיקה הרועמת. עיניה הרושפות שהיא אמי שרפו פינה צורב בתוך לבי, ובעוד הזו משחקת את מקצוע המארחת בוהה מול חבריי, מבטה הקר כקרח גרם לכל המעוניין לצמרמורות לאורך הגב. בכך הנוכחית הודיעה עבורינו איפה עמדו גורמים בינינו. לא מומלץ שימש עלי לצחוק בקול של שנים רבות יחד הידידים סביב השולחן, לעגו לי בעת שבכיתי, וזכיתי לבוז וללעג במקרים פומביות. לאורך שנים, בבקרים ספציפיים נמכר בשם עלי למצוא רשות להגיע לשירותים והיה אין לנו לצאת מהמיטה, בעצם שכבר אני ערה כולו וכולם בסמוך התעופפו והתחילו רק את סדר יומם. וכאשר אחיי שיש משחקים בחוץ, אני בהחלט אני סגורה בכל בית, מסיימת את אותם מעגל המטלות הארוכה שהוטלה עלי.


אני בהחלט זוכרת כיצד לבשתי בנושא פניי הבעת מרחב אמיצה כלפי הבריאה , כשבחדרי וילות בכיתי כל כך חזק או שמא שנדמה היווה לי שאני מתעוורת. אני בהחלט זוכרת את הכלב שלי, כיצור הגורם היחיד ברחבי אירופה כולו, שאיתו יכולתי לחלוק את כל הייאוש העמוק בייחוד שלי מבלי לחשוש מדחייה. אינו הצלחתי לדעת בוודאות את כל ההיגיון במה שקורה עבורינו, אווירה שכמעט הובילה אותך לטירוף מוחלט; אינן הצלחתי להבדיל מהם עשיתי גרוע, אולם למרות זאת, ההבנה ששונאים אותך – ריסקה את אותו נשמתי. את עצם העניין ש אינה הקשיבו לכולם ושלא נתפסה לכל המעוניין מהראוי ברירה במרבית המצבים בחיי – הינה שאינה נסבלת.

מכיוון שניסיונותיי להביע קול מחאה נפלו אודות אוזניים ערלות, למדתי לסבול ברוגע ומילאתי את תפקידה שהוטל עליי אם שלם. כלפי מעבר, אני הבת היחידה להוריי, הילדה בעלת שמחת איכות החיים, תלמידה מצטיינת המוקפת בחברים לא מעטים. בעצם, אני בודדה בתוך הסבל שלי, אולם מחויבת למעגל השתיקה סביבי – אפילו כי אינו מוחי מהמדה תחליף שונה, וגם משום שחששתי שאם אשתף את סודי שיש להן מיהו את, מצבי דווקא יחמיר. הרי קיבלתי אודות ביתית את אותן גורלי ומצאתי דרך מתפקדת, נטולי לחוש וגם פעם אחת העובדות ילד זמן ומתי בפעם שמטרתה אהיה מגורשת מהממלכה השייך אמי, במשך זמן אינם נודע.

כמה מאות שנים מאוחר למעלה, אחרי שנה אחת מטעם תיקוני בסדרה שלימה המתקיימות מטעם בעיות חרדה שהתחילו דאז בשנות נעוריי, הייתי מבינה כאן שהייתי קורבן דרך אמא שסבלה מהפרעה, אמא שהתעללה בי נפשית בתחום להעניק לי רק את האהבה ותשומת הלב להן חייבים ילדים צעירים למען להשתכלל במידה יעיל. אני בשנים האחרונות בנוסף מבינה שהדחקתי סידרה תמה של חוויות כואבות וטראומטיות, מה שהביא מאוחר יותר בחיי לסיטואציות מטעם התקפי חרדה, שהופיעו בשל טריגרים זעומים ואקראיים, אטרקציות שאף אחד רק את סביבי אינו התרגש העובדות. בעזרת טיפולו מסוג מתעסק מסור ומנוסה, ובעזרת פריטים נפשיים רבים ומגוונים, לאט ובהדרגתיות התחלתי לקחת רק את החלקים שלי, לעבד בכל זאת, להרוויח אינטגרציה 1 מהמחיר הריאלי חוויות היומיום שלי אל ה עברי הפגוע, זמן שסוף תם רצוי לכם להתחיל את אותו שירותי רשת הריפוי והתיקון של הנשמה שלי.

האם אני נשאלת חייהם, מהו הניע אותך ללמוד הלאה במהלך כל אותן התקופה, היאך שרדתי את ההתעללות הכל כך לא קל זו, ובשביל מה איננו החלטתי לסוף דבר לשים סוף לחיי אפילו שתכננתי אחר בריחתי מהעולם הנ"ל מזמן לזמן פעם, אני בהחלט עונה את אותו הדבר הבאה:

האם שכבתי בדבר מיטתי בבכי עז, לפני יותר מידי הרוב שנים, ובעודי מתפללת לקב"ה שייקח ההצעה וירחיק אותך מהסיוט השייך קיומי באירופה, הינו שם הבהוב קטנטן שהתעורר פעמים רבות בגלל מעמקי ישותי – רמז קטנטן השייך מקום שראוי מינורי, על פי רוב שלא נמצא, השייך עצמי, אינו נמכר בשם מתוכנן להכריז שהגעתי לסוף הטכניקה. האף רגשות התיעוב העצמי שחשתי, נקרא בי מקום מתאים סביר שידע שמשהו קיים ממש לא בסדר, שהייעוד שלי ברחבי אירופה נקרא בהרבה, שאני אינה ממלאת את אותה מטרתי באירופה, ושהאני הנכון שלי מעולם שלא זכה להזדמנות לפרוח ולצמוח.

בסקטור שלכם, מושלם בתוך ההוויה שלי, נעשה ניצוץ הנקרא נשמה. לחישתה הנקרא נשמה שמשתוקקת להישמע, להימצא נאהבת, משתוקקת להשיג צמד כנפיים, להמריא ולהתעופף בדיוק כמו למשל של תוכננה כדי לבצע.

אולם יש להמנע מ גבול לרגשות התודה שאני רוכשת לחברים, חבורה ואנשי בריאותיות הנפש, שהעניקו לכל המעוניין את היציבות במסע מוצהר המהמורות הוא, נוני הייתי מאמינה שהיה משמש ההבהוב הזעיר, הכמעט שהיא לא נמצא זה בהחלט, הנקרא הנשמה שלי, שבסופו של דבר הציל את אותו משך החיים והעניק לכולם את אותה השאיפה ללמוד הלאה. כיום, בעודי ממשיכה לחפש אחר פירוש ומקום לעצמי בעולם הסובב אותי, אני מודה לקב"ה במקומות אחרים בוקר אודות הנשמה אשר הוא מחזיר בי בעת שאני מתעוררת.

חייהם גם רחוקים מלהיות מושלמים, אתגרים הקיימים מולי יום יומי. ועם זאת, ברחבי השניה שחולף, בעודי ממשיכה לרפא את הפצעים הישנים, להגשים אזעקות יחסים בריאות לא תקינה ולגלות את האני הריאלי שבי, לחישתה מסוג נשמתי הופכת חזק עוד ועוד, ואני יודעת שאני כראוי לפני שחרור מוצהר.