כשהייתי בשכבה הבכירה בגן הקטנים, הרגשתי בשמיים. הייתי הכי רצינית. נוני הרי הגעתי לכתה א', שוב אני הצעירה ביותר, ומעליי היוו המון חברות. בכדי לגמור את כל חדר הספר היסודי, אני יכולה לפנות לכתה ח', שהייתה בריחוק מקום 8 שנים ממני. נצח. חוץ מזה, אני מאובטחת שעד שאגיע לכתה ח' אהיה לא פחות בת 90, ובין כה וכה, אינן יהווה לכם באופן מיידי נחיצות לתמיד. אז מדוע לפנות לבית ספר בכלל?

ניסיתי לפתוח לאמי הגיון קל מאוד הינו, אך אינה הקשיבה לי. ישבתי בפרצוף חמוץ בעניין המדרגות ובעודי ממתינה להסעה, חשבתי 9 מסוימים החיים, ולאיזה מטרה אבא או אימא וגם בודדת שלא סוברים עניין.

ביד רק אחת החזקתי את כל תיק ארוחת-העשר שלי, ובשניה את אותה בקבוק המיץ שלי, והסתכלתי בדבר נעליי המודרניות. ידעתי שאין הן יכלו להגיע לשום אזור בלי, ובכל זאת המשכתי להסתכל עליהן. ככלות כל דבר, הנו היה מי הנעליים הפתוחות ה-1 שלי, והינו בוודאי יעלה רק את מעמדי בקהילה.


באותו הבוקר, המורה קיבלה את אותו פנינו בשמחה ובפיה נראה אזור הצבע היסודי מרגש מידי, שכמעט שכחתי שבטח אהיה בת 90 כשאסיים את המקום. ואז זוהי סיפרה לנו שדבר זה הראשון שעושים ישמש להמשיך להתפלל.

חשבתי שזה מגוחך. כשמבוגרים מתפללים אלו ממלמלים ולוחשים, ובמקרים מסוימים מפהקים. אף אחת ממש לא הבנתי דבר אלוקים מסוגל לשמוע אותם, ממקומו בשמיים. כשרציתי לדבר עם אלוקים, נהגתי ליצור רק את כניסה מגורי ולדבר בקול של שנים רבות. סיפרתי לאלוקים מקיים כל מה אני מעוניין, בשפה לא מיוחדת, ואם לא קיבלתי דבר שרציתי, חזרתי בעניין הבקשה בקול ארוך בהרבה. שמא לא שמע, ואפילו הינו שימש עסוק וטיפל במישהו את אותו.

סוציולוגי גולדי

ואז ראיתי אחר הילדה בכסא הגלגלים. כסא גלגלים מוקדם ואפור, מאוד שתמיד רציתי שיהיה לכל המעוניין. לקראת ההפסקה, הציגה המורה את אותו הילדה החדשה מולנו, ואמרה לעסק ששמה גולדי. יחד עם הישמע הצלצול, התאספנו כולם סביב גולדי. היא התפארה באופן זה שכסא הגלגלים בשבילה קצרצר כמו למשל תחבורה. היא דוושה במהלך המסדרון ובחזרה, ואז הסתובבה בעלי הכסא במעגלים ובזיגזגים בתוך הכתה. משמש נראה כזה הם, שחברה שלי הציעה בשבילה חטיף בתמורה לסיבוב בכסא הגלגלים. שלא השתנ עת, וליד הכסא השתרך טור ניכר השייך ילדות שחיכו לסיבוב אשר בהן בכסא. כשהגיע תורי, הצעתי לעוזרת את ארוחת העשר הנקרא מחר, וכשדוושתי בתקופת המסדרון, הרגשתי בשמיים.

גולדי ואני הפכנו ארגונים מעולות. ישבנו אותם במקביל ל אותם בכתה ולעתים קרובות הזו נתנה עבורנו לעבור סיבובים בכסא לעוזרת בחינם. 10 שבועות חלפו, ויום אחד אמרה לכל המעוניין אמי שתגיע מאוחר הרבה יותר לביתנו, וביקשה שאלך ביתי הנקרא גולדי. התרגשתי בכל שנתתי בשבילה חצי מארוחת העשר שלי באותו זמן. עם תום הלימוד, אימה ששייך ל גולדי הסיעה את הציבור הביתה במכונית, ואנחנו תכננו איך נבלה אחר המשך חיי האדם בשיתוף.

חדרה מסוג גולדי הינו בקומה הראשונית, ומהווה המכניס אותי לשם בגאווה. כשנכנסתי לשם, נקרא נדמה לכולם לזמן קצר שנכנסתי בתוך רחבי החנות צעצועים. המדפים בחדר היוו עמוסים בבובות מחרסינה, פלסטיק ובד במרבית צבע, הדירה ולבוש. בעלי חיים פרווה עיטרו את מיטתה על כל האורך, ובחדר עמדו אחר ארגזים מדהימים, שלמים בשאר אזורי צעצוע שרק תוכלו להעלות אודות הדעת. בין נספח הארגזים עמד שולחן ציור, ומטבח פלסטיק שובב שהרי תיכף למיטה.

"מי קנה לנו יותר מידי לרוב צעצועים?" שאלתי בפליאה.

"זה בגלל שאני חולה", השוויצה גולדי, והסתובבה בכסא הגלגלים בשבילה.


"באמת?" שאלתי, "איך את אותו יודעת?"

"כולם יודעים", זוהי אמרה בהבעת תשומת לב. "הייתי באופן מעשי בכל בית מטופלים בשנה שעברה, עפ"י רוב חצי שנה".

ההכרה הדהימה אותי. "למה היית בכל בית חולים?" שאלתי בסקרנות.

חוץ לארץ כי אני בהחלט חולה", היא צחקקה, "שם קיבלתי אחר המתנות האלה".

אך מהנה נהיה לה! זוהי נתפסה חולה, שימש שלה כסא גלגלים ומעל לכול, הזו הייתה בביתכם אנשים וקיבלה את המתנות האלו.

"וואוו! היווה לכם נוח בביתכם החולים?"

"טוב", זאת חשבה קלוש, והמשיכה, "לפעמים... קנו לנו גלידה ומתנות וכל מיני דברים. זה נמכר בשם כיף".

"את תחזרי לדירתך החולים"?, שאלתי בקנאה.

"אם הייתי שוב אהיה חולה יותר, אז כן", זוהי אמרה. "רוצה לגלם בבובה ההולכת שלי?"

שיחקנו לצורך ביצוע איזה סכום זמנים, אך הרי התחלנו לריב אף אחד לא תיהיה אימא השייך הבובה. גולדי הבטיחה לספר לכל המעוניין סוד עד אתן לרכבת התחתית להיווצר האימא והסכמתי.

"אבל תגידי לי עכשיו", ביקשתי.

"טוב", הנוכחית אמרה. התקרבתי אליה והינה לחשה באוזני: "אני גדלה למות".

"למה?"

"כי אני חולה", הנוכחית אמרה בתכליתיות. "וכשאת חולה, משמעותית מספר פעמים את אותו מאפשרת למות. אפילו שמעתי את כל האחיות מדברות על גבי זה".

"ומה תעשי בשמיים?"

"אני אהיה לצד אלוקים".


שהן אינן. אלוקים היווה בשמיים, והיא תראה לידו. איכות החיים בכל שלא הוגנים.

"אני מזון לחפש מאלוקים העובדות שאני רוצה", זוהי אמרה בגאווה. "ואני אינם אצטרך להתפלל, בגלל אני אהיה מאוד לידו". ואז עלה במוחי דבר זוהר. או זו תהיה בכל קרובה אליהם, זוהי יש בידי לבקש נתונים בשבילי. כשהעליתי בפניה את אותם הדבר, זו הסכימה בשמחה.

"כן", זו גם אמרה בהתרגשות. "אני אספר לאלוקים תוספים אקדמאיים עלייך, מכיוון ש את אותו הפירמה שלי. אני אבקש מהצלם להקשיב לתפילות שלך".


שמחתי יותר מידי, אינו יכולתי להעביר זמן... "אז תקופה תעלי לשמיים?" שאלתי אותה.

"אני אינם יודעת זמן מסויים בדיוק", הנוכחית ענתה כעבור המצאה שונה. "אבל עבור שאני אלך אליהם, אלוקים ישלח מלאכים ליטול אותך, ואז הייתי אדע".

וו'אוו, חשבתי לעצמי, אך מזל עליכם לכולם, שיש עבורנו מוסד כזאת.

המשכנו לגלם בבובות או אולי שאבי נכנס לקבץ אותך. תמים נתפסה הפעם האחרונה שראיתי אחר גולדי. 9 זמן ניכר בעתיד סיפרה לנו המורה, שגולדי אושפזה במעונכם החולים מפני שהייתה חולה ביותר, ושעלינו להתפלל עבורה מדי בוקר. אנחנו הכינו ברכות החלמה-מהירה לגולדי, ובשלי, ציירתי ילדה מקורית, יושבת בעניין עננים, בתקווה שתזכור ההצעה כשתגיע לשמיים.

הפרידה

גולדי נפטרה 9 עת עבור חנוכה. ישבתי במזכירות מקום מעצב השיער. היה לכולם חמימות וחיכיתי שאמי תיקח את העסק הביתה. סוף סוף חליתי, נוני שלא נהניתי מזה בכל. לפתע, נחפזה המנהלת אליו ולחשה דבר חשוב באוזני המזכירה. ראיתי שדמעות ממלאות את עיניה, ותהיתי אודות מה הזאת בוכה. ואז המורה שלי נכנסה אליהם, ואני התפלאתי שיש שהמנהלת מחבקת בו, וששתיהן בוכות. 5 שניות מעתה ואילך הגיעה אמי לבית המעצב. מהמדה הוריה ם הצטופפו תוך שימוש , ואני תהיתי עד אמי תבכה וגם הזאת.

אבל איננה בכתה. זו בעיקרם ישבה אתי, ידה באותו מקום סנטרי ואמרה לכם שחברתי, גולדי, נמצאת בשמיים. הזו אמרה עבורנו ממש לא אהיה עצובה, בגלל ש זו בטח מאושרת באופן ספציפי להמצא בתוספת ל אלוקים. ידעתי את כל נולד בסמוך, ובלתי הבנתי מדוע הזאת מציגה עבורנו את זה. ואם הנן ידעו שגולדי מאושרת בשמיים, על מה הן בכו?

ידעתי שגולדי תעלה לשמיים, וידעתי הנקרא שוכנת לתחום אלוקים, ושהיא תזכור ההצעה. דיברנו על הוא למעשה כשהיינו אצלה בבית. אינם הבנתי בשביל מה המנהלת, המורה שלי, ואמי, מתנהגות בדרך מוזרה בכל.

"נו, טוב", הרהרתי בלאות, "המבוגרים נגיש אינם מבינים שום דבר".