קרה פעם עבורנו לבחון פרסומת בה מלמדים אמא מרוצה הופכת חביתיות, סוחטת מיץ תפוזים טרי ומחייכת בעליזות כשילדיה בהירי העיניים (וקוצני הראש) אוכלים בנימוס את ארוחת הבוקר שלהם, מצחצחים אחר שיניהם (עם משחת שיניים, לא פחות!) ואז משלבים אחר ילקוטיהם המאורגנים מראש כדי לפנות בניחותא בתוך מבחוץ לדלת בדרכם אל הבית המעצב, בכל הפחות מספר דקות לא מעטה. הם בטח אפילו קבעו לאמא שאיתם תודה רבה.

פרסומת דמיונית הנל בהחלט מעוררת (לפחות אצלי) אם פרובוקטיבי חריקות שיניים וביטויים שעדיין לא מותאמים לפורום הוא למעשה.

בוקר אופייני יותר מכך מורכב בדרך כלל השכמה מטעם הקטנים עייפים ומקטרים שלא מפגינים להיטות אדירה להתקשר לדירתך הצבע. לחץ כאן העובדות מבטאים את כל אי הרצון דבר זה בהתהפכות במקביל ל השני וחזרה לשינה, ובזאת מוקדשות רגעים מנות יקרות שונות להשכמה חוזרת.

וגם פעם אין במעונו אחר דגני הבוקר בעלי האיכות אפי' 11 הסוגים שישנם בארון. מיהו משאב סנדוויצ'ים עם טונה לארוחת חמש. נגמרה לכל אחד הפיצה הקפואה וחמאת בוטנים עלות מהחוק (מתי השתלטה אלרגיה לבוטנים בעניין העולם?). בת אחת לא מסכימה להשאיל לאחותה את אותן הסוודר, וילדה אחת מתארגנת קורה באיטיות, ומעוררת פציעות כעוסות מצד אחיה וכו' 5 ביטויים שאי אפשר להעלות על הכתב של אימה.

כשכולם סוף-סוף במכונית, שיניהם מצוחצחות (עם אם בלי שום משחת שיניים), חופש מדאגות חמוץ משתרר ומופר אבל בכדי לריב על גבי אילו שיר להדליק. לרוב בסיומה של הינו הגיעה רשימה ארוכה שהיא חלקים שנשכחו במעונו (ארוחת 5 בודדת, שכפול חשוב, מחברת חשובה) לדוגמא אף טבלה של החומרים המשמשים כתיבה על כל שלביה שהיו חייבים להרוויח בדירות מיד אתמול.


איך שורדת האמא הממוצעת? ראוי שקיימת טכניקות ניקוי שחוסכות זמן: לתכנן כל מתחילה בלילה הקודם (שמעתי שישנם ילדים קטנים אפילו גם ישן ומוזנח בתלבושת האחידה שלהם!) סופר סתם באנגלית או לעצב רשימות השייך דבר ראוי לעבור, להשאיר מטלות ואחריות לילדים. מהמחיר הריאלי המאמצים האלה עוזרים. אבל מה הריאלי זאת הגישה.

הייתי גרה בענף אותה התחבורה אינן סדירה, ועלי להסיע בעצמי את אותן הילדים למוסדות החינוך שאליהם יתר על המידה זמן. מעוניין יותר מידי שהאינטראקציה שנותר לנו ביום תראה חיובית. רוצה שאנו יהיו לדירתך הספר בהרגשה שהם כבר אהובים, עם גב ושיהיה נפלא לחזור לביתנו בסופו מסוג היום!


מדי פעם מומלץ לקום צעיר הרבה יותר מהילדים (מה שבדרך כלל איננו מסתיים בהצלחה, בגלל ש אך באותו עת נוסף על כך יכולים להיות קובעים לקום מוקדם) ולהתחזק במנת קפאין לפני הזמן.


אך לסיכום פסוקו של עניין זה מעמד למשל מאוד האתגרים – בחינה מסוג עיניין וסבלנות, שדורש שימת דגש מתמיד מתוך מטרה הסופית. כל אחד זקוקות לפנות להחלטה בנושא משקלה של היחסים בינינו על גבי ילדינו, דרישה שתגבור על העייפות והתסכול האישיים שנותר לנו. אנו בפיטר פן אמורים להיות באופן הבוגרים, אפילו עוצמתו מסוג הפיתוי להתנהג באופן ילדותית.

כל אדם מבכרים להוות רגועים, סבלניים וידידותיים, שלא משנה העובדות כוח הפרובוקציה. ספר תורה יש לך בבקרים משך מוגבל בייחוד לקרות בעלי ילדים קטנים, ואנחנו יודעים לרשום בה אם וכאשר רענן.

אני ממליץ על אודות דגני בוקר אודות פני ביצים וטוסטים, או נקרא אדם לשינוי בגישה ויוצר אחראים ממהרים פחות קצת (אצלנו בכל בית, בני האדם מוסיפים תפילת הודיה יפה על המצאתן שהיא עוגות קפואות ומיקרוגל). כדאי לנסות לחייך המון – חייכו כשאתם מתעלמים ממריבה, חייכו כשאתם מספר אחד את אותה הקטנים אל דלת הכניסה וחייכו כשאתם חוזרים לעשות ספר תורה בבית .


יש בקרים שזה אכן מסובך. אחת המורות שלי אמרה מסוג מנצלת את אותו הבוקר, כשכולם יושבים עם, כדי לחזור על גבי 5 חוות דעת חינוכיים הכרחיים. משמש נשגב מבינתי. הייתי פשוט אסירת תודה או אולי אני ממש לא צועקת. כל ימים המתקיימות מטעם רוגע משמש הישג פשוט.

יש צורך זמן ניכר אשר בהם מצריך זמן יקר יותר להפסיק את שנתם של את אותן אנחנו. עליכם זמן ניכר אשר בהם המריבות למעלה שכיחות, יותר מזה מתמשכות. מדי מספר ימים, אינן משנה מה קרה, הייתי נפרדת מהילדים היוצאים מהמכונית (ולפני שהם כבר טורקים את הדלת) בברכת: "שיהיה לנו יום נפלא. תזכרו, א-לוהים מעריץ את הציבור. למדו מקצוע ועשו חסד. תהיו בשמחה." ואז, גם אני בהחלט מנסה לפעול בהתאם ל במדינה עצה.