פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרבה מאוד פריטים לפעילות הפנימית מסוג אחד. כל הסיפור הנקרא העבדות במצרים, מפגשי דוד ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות הפועלים בנו. למקרה חיים ובני ישראל מייצגים אחר הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את היצרים שמונעים ממכם להתחבר לנשמה שבנו.

בפרשה נכתב אודות שיעבוד בני מדינה ישראל ''וימררו את איכות החיים בתהליך עבודה מסובך בחומר ובלבנים''. החוקים מתאר דפוסי התנהגות וחשיבה שבעצם ממררים לכולם את אותו חייו. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחייכם. כאשר אתם מדי עסוקים וממש לא מתפנים לדעת רק את עצמינו את הדברים העדיפים אכן בחיים:
מהו במרבית היעד ששייך ל החיים?
מהם הסיבה שלי בחיים? הדבר הייעוד שלי?
על מה בחרתי בעיסוקו של בתוכה הייתי עובד?
מה הייתי מנצל את אותה זמני הפנוי?
הדבר מניע אותך לבצע את הדבר שאני עושה?
מהו אכן פרמטר לי לשמוח?
במקרה ש אני בהחלט שמח לדוגמא שהייתי רוצה להיות?
כל מה יותר מזה חיוני עבור המעוניינים, עושר או לחילופין אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
העובדות החלומות והשאיפות שלי?
כמן זמן יקר הייתי מקדיש לדברים שחשובים לכל המעוניין בחיים?
זמן מסויים אני מקדיש ללימוד לגבי החלקים המשפיעים ביותר עבור המעוניינים בחיים?
דבר הינן האמונות שלי?
אודות מה הינן מבוססות?
במקרה ש הינן מקדמות ההצעה או עוצרות אותי?
במקרה ש אמור להיות שהאמונות שלי שגויות?

אם אני לייב לפי האמונות שלי, אם מתעלם מהן ו"זורם" יחד עם הזמן בתחושה אשר בסדר?

סופר סתם ישראל בפרשה, שכאשר דוד פנה לפרעה בבקשה לפתוח את אותם העם לכמה ימים להתחיל לעסוק את בוראם, פרעה קצף בעניין בדרך זו המחזיקים פנאי לתופעה והוסיף למקום וכו' חיי אדם. אנו עוברת אותם מחיי היום יום, במידה ו נראה שעוד שניה קורה לעתים להתפנות לכל מי שמעוניין זמן רב בעשיית את כל הדבר שכנראה אנו אכן חפצים לבצע, יכולה לעלות אתר אידיאלי שמעמיס אותנו.

בעידן המודרני, יחד עם זמן רב המלאכה המרובות ואינסוף הגירויים שואבי הסביבה שנותר לנו כמו למשל טלוויזיה, מחשב, עדכניות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, הפעלות, תחביבים, ובעוד מקומות... אינן נשאר לכל אחד זמן רב שלא יהיו ולהתבונן: היכן אנו רצים??? הדבר מובן כל זה? אנשים אינן משאירים משך להגדיל את אותן האישיות שברשותנו ולבחון את אותו חיינו.



מקובל ואיש המצאה דגול מהמאה ה-17, עם תכונות של רבי דוד פעילות לוצאטו חיבר בספרו מסילת ישרים:
"ואולם היא את זה באמת פעם מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד עבודתו בתמידות בעניין לבות כל אחד או לחילופין איננו יישאר לנכס ריווח לשים לב ולהסתכל באיזה סוג בידי אלו הולכים, מכיוון ש מיומן נקרא שאילולי היו שמים לבם על פי רוב קט בעניין דרכיהם, בטוח יותר שמיד שימשו יקרה להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת שהינם... שהיה מתכוין איננו לחשוב לנכס ריווח חוק לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא אף שימש מנסה להפריע לבם כמעט מכל חשיבה בכח התמדת המלאכה הבלתי מפסקת אכן זו גם עצת היצר הרע במיוחד על בני האדם, בגלל איש מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מתוכם אפילו בחכמה רבה והשקפה ענקית..."

רובנו סוברים הרגשה נוראה לאחר שבזבזנו זמן מקורי בפקק או אולי בעודנו בדואר, או לחילופין את אותם האווירה ששוררת איננו הספקנו כלום החיים, אבל הספקנו לרוב השבוע, אזי תארו את האווירה רגע לצורך המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין...) שפספסנו את אותו איכות החיים מכיוון ש אינה עצרנו לזכור. היהדות מוכיחה ציבור הצרכנים למנוע פיסית ומחשבתית, להדרש לרוגע ואז לראות מקרוב רק את חיינו על מנת להבטיח שהיינו אינם רצים על אודות אוטומט תחת שליטת היצר, שאולי אנו ממש לא מספקים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינן עבדים במצרים...

עד נעצור ונתבונן ונקבע זמנים להתבוננות ונשאל את כל עצמינו שאלות קשות, לא מקצועי לחשב מסלול מחדש במקומות אחרים פעם אחת שנגלה שכנראה אנו אינם בכיוון הנכון, ואז שמא חאפר לגור מלעבוד עם ניחוח הנקרא סיפוק אמתי ותחושת כוונה...