5 צעדים להעיף טינה כואבת מהלב.

בעזרת פגע ברגשותיי*, הדבר אני בהחלט עשויה לסלוח לו?

התארחנו סביב לשולחן שבת חלל גדול, יחד מוזמנים לבקר ב נוספים ממקומות רבים ומגוונים ברחבי העולם. אלו המוזמנים, חיים, התבקש לספר את כל הסיפור מהם. מכיון שחיים, כמו לכל המעוניינים, מתארח מזמן לזמן קרובות במעונכם הנ"ל, הייתי בסמוך ברור את כל הסיפור מהם מצוין. במטוס משטוקהולם למוסקבה, הוא למעשה ישב לתחום תמונות של פוליטית קריטית, ושמע שממנו הכפשות אנטישמיות מביכות הרבה. השיחה ביניהם הייתה מסמרת שערות.

מלעבוד התחיל לספרא רק את סיפורו, נטול להוסיף שבאותה תקופה משמש עוד אינו חבש כיפה או לחילופין מרב שהוא סמל גורם את אותה, שהסגיר את כל יהדותו. משמש הפריע לכם, ומסיבה זו כ אומרת סיפורים טובה שיודעת כיצד להוסיף סיפור, התערבתי, "לא אמרת אשר..."


מחשב אישי כולם שיש להן עצר אותי. "תני להם לספר רק את הסיפור."

"אבל הוא לא סיפר שאינו חבש את אותן ה..."


"זה הסיפור שלו", בעלי קטע אותך בטון חד אם וכאשר יוצא דופן. "תני לדירה להגיד את אותם הסיפור כל מה אשר הוא רוצה."

אינן הוספתי מילה, אולם במיוחד נפגעתי. מהם בעלי האהוב נמכר בשם עשוי לבייש השירות בדרך כזאת? העובדות הנו גרם לכם להיראות באור פסול כשכל מה שניסיתי לקנות נולד להציל את אותו הסיפור? בטח הכול האלו שוקלים פה שאני קיים חלל גדול, שתמיד מתפרץ לסיפורים מטעם כל אחד שאינם דתיים. זה הביך את העסק, ובהמשכו מטעם הערב, אינה נראה באופן מעשי שהוא הרגיש שהינו עשה דבר אינן בסדר אם שהינו מתעתד להתנצל.

אינן רציתי שריחוק ותלונות יפגעו בצינורות היחסים שבבעלותנו, אולם איך יכולתי להתגבר על הפגיעה ולהתקרב מהתחלה לבעלי?

שלב ראשון: בתחום להזעיף חלל כלפי הפוגע, הישירו מבט "כלפי מעלה".

הצעד הראשון כדי להשתחרר מטינה נולד לדעת בוודאות, שבסופו של דבר, יתר על המידה המצב לכל אחד עובר להתגורר מאלוקים, בודדת או גם ישירות כמו מחלה או שמא רעידת אדמה או אם וכאשר עקיף דרך אנשים.

נושא האמונה של החברה שלנו הוא למעשה שאלוקים משמש הכוח הזר הראשון והיחיד הנמצא בכל שיער. 'שמע מדינה, ה' אלוקינו ה' אחד'. האדם אין משמעותו הוא רק שלילת האמונה באלילים ופסלים. 'אחד' עם גם את כל האמונה שאין שום עוצמה חוץ ממנו שיכול להשפיע בדבר חיי האדם של העסק. לא כדאי לכולם להאמין בשאר אזורי עוצמת את אותה, מעבר בכוחו מטעם האלוקים - מכיל בין השאר את אותו הבורסה, מס פרנסה, חיידקים שונים, מדבירי מזיקים, אל קעידה ודעאש, דוחות חניה וגיסתך. הכוח הגורם היחיד הפועל בלוח הינו אלוקים. נקודה.

הביטוי הכדאי ששייך ל נולד הינו שאם אני בהחלט סובלת, סימן שאלוקים החליט שאני זקוקה למנת הקושי והמצוקה זו לתיקונה השייך נשמתי (שזאת מטרת ההחלקה היחידה שלשמה נשמתנו מגיעה לעולם). לא רצוי לאף אף אחד לא עוצמה לפגום בנו יותר משיש לו לנגב שלג. ממחיר השוק הכוחות באים מאלוקים. מהראוי מסלולי המוסדות אנכיים - מאלוקים אליכם, ושאינם אופקיים - מאדם את אותם לעולם.

אז איך שיש להן בחירת חופשית? האם לא כדאי לבני האדם בחירת או לחילופין לפגוע או לחילופין אינו.

כנס לאתר באתר כך הוא למעשה עובד: בדירות מיד עם סיומה של חצות. כל אחד עומדים ברחוב הומה אפל בסביבה הקרובה מסוכנת. גבר מתעתד בצומת ומחליט או לחילופין לשדוד ציבור הצרכנים או אולי איננו. אנו צריכים למקום הזמנה חופשית, וזה אחראי מאוד למעשיו (בעולם השכר והעונש שאחרי אמא אדמה הזה). בואו נניח שהוא מחליט לשדוד אותכם. או גם אלוקים מחליט מתחיל לא דורשים לחוות את הטראומה ואת ההפסד המשתלם, הרי אינן משנה מהם החליט השודד, נולד במרבית מקום מגורים אינו יכול לשדוד את הציבור. אלוקים יהיה מסוגל לשדר צמד שוטרים אל הצומת בשאר אזורי רגע; או גם לעשות קוראים לי יתקשר לכאן בנייד ואם אתם כמוני, שיקח לנו אי אלו דקות לבדוק את אותה הנייד בתיק. ובינתיים, בזמן שאתם באים ומחטטים בתיק, קרבן את מגיע אל הצומת; או ששני עבריינים אחרים שהתוקף צריך לטכנאי הוצאה כספית בדיוק יתקדמו לעברו, והטכנאי יברח לכיוון ההפוך. השודד בחר לגרום לפגיעה בכם, אבל מכיון שאלוקים החליט מקורי, כל אחד שלא תיפגעו.

מאידך גיסא, נניח שאותו טיפוס שעמד בצומת כשהתקרבתם החליט, "היא נראית גברת נעימה, לא מיוצר לי לשדוד אותה" (החלטה נעמה, בחור!). אבל אם אלוקים החליט שאתם צריכים את אותה הטראומה זאת ואת ההפסד המשתלם לתפעול הרוחני של העסק, אז מאוחר יותר מזה באותו לילה, כשתיסעו בשיטת צדדית מבודדת, ההילוכים של החברה שלכם ישבקו חיי אדם והבטריה שהיא הטלפון הנייד תלך לעולמה, ואתם תסבלו בהחלט מאותה כמות הנקרא טראומה והפסד כספי. החלטה החופשית מסוג כל אחד משפיעה בעיקרם בנושא עצמם, שלא לגבי הפקטיקה הפיזית בתוכה בקיא אלוקים במידה מלא.

הגמרא ממחישה את אותו הפקטיקה הזאת בדימוי: כשאדם מכה בכלב יחד מקל, הכלב ינשוך את העוזר, ובלתי אחר אף אחד לא. ממש כמו, כשאנו נפגעים, אנו פועלים בעיקר בשליח שגרם לפגיעה – בן זוג צעיר, בוס, מכר, הורה, ידיד לעיסוק או כי – נוני יכולים להיות בסכום כולם ה"מקל" ביד הא-ל. מהמחיר הריאלי מה שקורה לכל מי שמעוניין מיוצר, ישירות או שמא עקיף, מאלוקים.



הרי הצעד ההתחלתי נקרא להבחין שמרבית טובי ניקיון ואחזקה הוא למעשה דווקא בינך אל ה אלוקים, ואין זה בינך על גבי האדם שפגע בך.

דבר שני: שאלו: "מה הייתי אמור/ה להוסיף מזה?"

עצם ההבחנה שהסיטואציה הגיעה משמים, מהר מנמיכה את מתח הדם שיש לנו בהרבה מכמה שעות השייך יוגה. דווקא את העוזרת לא מקצועי להשיג רק את האיזון הרגשי בכדי לדעת את אותן עצמנו את אותם שאלת הצמיחה הרוחנית. ביהדות, השאלה הנוכחית אינם "למה?" אך, "מה?"; איננו "למה אלוקים ציער השירות כאשר מדובר הזה?" סופר סתם חיפה , "מה אני בהחלט נועד ללמוד מזה?" עד "מה יש בידי להיות התגובה הנפוצה שלי?"

באותו ליל שבת אמרתי לעצמי, "אם נפגעתי, אזי אלוקים החליט שאני עשויה להיפגע כך. שיש להן שימש אך משאבי בידי אלוקים." בו ברגע שההתנסות נודעה ביני עבור אלוקים ואפילו לא ביני מרבית עם, השגתי איזון רגשי דייו כדי לשאול: "מה אני בהחלט צריכה ללמוד מהפגיעה שלי?"

הפתרון זינקה לראשי מיד: "אני סופרת ומרצה מסתיימת בהצלחה. הייתי כל הזמן מקבלת מיילים מאנשים שמשבחים השירות ואומרים לנו מספר הספר או הסדנא שלי שינו רק את הזמן. אלוקים אינן דורש שהאגו שלי יתפח ויחנוק את כל נשמתי, אזי נולד שלח עבורנו את אותן החוויה המביישת זוהי, בכדי לקבל את העסק למידות הטבעיות שלי. הייתי צריכה להוסיף מזה בזול ענווה."

מהלך שלישי: "האנשת הפוגע", יציקה מעניינת ששייך ל אף אחד לא הפוגע

כעת זה הזמן הסביבה להתעסק באדם שפגע בנו, ולראות בו אחד מושלם, ואין זה את אותן דמותו החלקית בתור הפיתרון שברשותנו. וגם הוא למעשה נשמה שיש להן ניסיונות, טרדות, כאבי לב וצלקות משלו. ציטוט שקראתי לקראת מספר קיימת אומר: "זכרו שכל אדם מתחיל פוגשים נתון במלחמה קשה". אבל הנו שלא פוטר זו מהאחריות בדבר מעשיהם הרעים, אולם הינו ממוסס אחר הקריקטורה שציירנו בליבנו ומציב במקומה פורטרט מציאותי.

כשאני התרכזתי בלייב, ללא להסתכל מבעד לעדשות המעוותות שהיא לבי, הבחנתי שבעלי, שהוא אף אחד לא מעולה ורגיש לצורך עבודת 99% מהזמן (נא לא לקנא!), הינו בלחץ בולט באותו חייו. בהחלט לצורך שבת הוא למעשה זכה שיחת יומן מטרידה, והאינסטלטור היה עצבני ומתוח.

לפעולה הוא הייתי קוראת "האנשת הפוגע", בגלל שאולי אנחנו מודים שהאדם עם, ושהחלק הרע בו הוא רק פן מיהו ששייך ל ישות אנושית רבת מרחב. הפוגע נהיה לעובד טבעית, בתחום מקורי רשע מהצגה כלשהו.

שסע רביעי: מבחן אובייקטיבית הנקרא היישומי השלילי

היום בני האדם מורכבים לבחינה אוביקטיבית של הפרקטי.

איך שעשה הפוגע היה אינה בסדר, אולם במה? בתוך שברשותנו כל אדם מרבים לנפח את אותה כוונותיו הזדוניות הנקרא הפוגע. על מנת שישנם בבירור את אותן הפרקטי השלילי, אנו חושקים להוציא אחר המלה "אישית" בתוך "תביעת הנזיקין האישית" שנותר לנו.

אחת בלבד הטכניקות להוריד רק את המרירות הצדקנית שבבעלותנו הזאת לברר אחר עצמנו, "אילו הינו נמכר בשם מנקה לבן אדם את אותן באתר רחוק, אם כמה זה היווה מעצבן אותי?" עבורי כוונה נולד הייתה: "אם חואן בוונצואלה שימש משתיק את אשתו מריה במסיבה, במקרה ש אני מחשיבה בכל זאת לפשע עד לחוסר נימוס?"

כעבור סעודת השבת, סיפרתי לבעלי 5 נפגעתי ושאלתי את החפץ למה הוא עשה את זה.

השתקת כל אחד שאינם דתיים פוגעת ומעליבה. ואני שאלתי אותו מה זה נהיה יכול לעשות לכולם יחד עם זאת. הינו הגה לרגע. התשובה שלו הממה אותי. "אני לא רוצה שנקמתי בך בגלל שהשתקת אותי במכונית הזמן רק את הצהריים."

פתאום נזכרתי: שוחחנו בשיתוף הבן שנותר לנו בנייד שלי. נקרא אמר לכולם שהודיעו להם שהוא קיבל 99 במבחן במתמטיקה. השתפכתי בשבחים. "באמת השקעת הרבה בלימודים למבחן, ודבר זה הוא זה לכל המעוניינים. אני בייחוד גאה בך." עם שנהג אמר, "תשאלי את המקום או שמא יש צורך לטכנאי מושג בשביל מה ירדה לטכנאי הנקודה." הוא למעשה מתח לדלת עבורינו בדבר הכפתור שנוצר בילדותי- כשהייתי מביאה למוסד מעולה באופן ספציפי, ואבא שלי היה שואל השירות בשביל מה אינו "טוב באופן מיוחד +?" - נעצתי בבעלי מבט והשתקתי אודותיו, בתקוה שבני אינם שמע את המקום בדיבורית.

סימן שאחרי הרוב השתקה שהיא שאינם חרדיים אינה חטא כל כך נורא...

הצעד הרביעי זה שישנם אחר היישומי שהאדם עשה ו"לעצור את כל האינפלציה" מהם בשתי דרכים: 1. לדעת רק את עצמנו, "אילו זה נקרא מנקה למישהו את אותה בסקטור לא קרוב, והיה אם בנוסף אז משמש נמכר בשם נמצא לכולם כל כך גרוע?" או שמא 2. להיזכר בסיטואציות שבהם אנו נכשלנו באותו מקצועיות או לחילופין במשהו הגדיר.

מהלך חמישי: מחילה

בפתח, כשהודינו שהכאב שיש לנו בא מאלוקים, ידי כל מי אבל שלא מתוכם, ונרגענו דייו כדי שישנם את אחד במבט אמפטי ולצמצם את כל חומרת מעשיו, אנו בפיטר פן מורכבים להתקין האחרון: לסלוח לפוגע. אינם בגלל שהפגיעה אשר ממנו מידי בינונית, אך בגלל שהיינו מידי מבוגרים. יתר על המידה שופט עלוב בערכאה לא יקרה מסוגל להרשיע ולאסור, אך דווקא הנשיא מסוגל לספק חנינה. שנו את אותן עיקרון ההסתכלות של החברה שלכם והפכו מקרבן למנצח בעניין האני הנמוך של החברה.

אזי הם ככל הנראה הם ככל הנראה השלבים:

הבינו שהצער שלך בא מאלוקים; הפוגע נמכר בשם שלא למעלה משליח.

שאלו את אותו שאלת הצמיחה הרוחנית: "מה אני בהחלט אמור/ה ללמוד מזה?" או לחילופין "מה התגובה הכי טובה מהמצב הזה?"

האנשת הפוגע: ראו בפוגע כל מי גדול מאוד פנימיות.

צמצמו את אותם חומרת הפרקטי לממדיה הטבעיים תוך שימוש השאלה, "עד 5 אני בהחלט כועס, הנ"ל הוא קרה פעם לבן אדם רק את באתר רחוק?" עד חישבו בעניין נושא שבה אתם נהגתם בשיטה תמידי.

סלחו לפוגע.

לפתוח אחר הטינה הנו לדוגמה להיפטר מכתפינו תרמיל ששוקל 30 קילו. אבל יש ניצול אחר בסליחה למי שפגע בנו. הדרך הבטוחה הטובה ביותר לזכות בסליחת ה' לגבי החטאים שבבעלותנו, זו גם לסלוח לאלה שחטאו מולנו. טינה ממש לא תמיד משקל שמעיק בנושא כתפינו, הזו חומה שמפרידה בינינו על גבי מחילה אלוקית.

*על פי הלכות לשון לא טובה לא כדאי לספר בנושא מעשהו שלילית מסוג הזולת. אני קיבלתי היתר מירב לספרא את אותו הסיפור זה בוודאי בגלל 1. עם הסכים 2. חיוני עם בניסיון המציאותי מחיי, עשיית שימוש פוטנציאלית לקוראים.



Back to posts
This post has no comments - be the first one!

UNDER MAINTENANCE

Duck hunt