הטרוריסט האנטישמי התורן בחר השבוע במונסי כיעד לשנאה. הנו מיוצר למעונו שהיא הרב פעילות לייביש רוטנברג, בעיצומה הנקרא סעודת מדריך מלכה במוצאי שבת חנוכה, ודקר באקסטזה יהודי וכדו' יהודי. לעת תכין מטבח מצר המנבח. נוספת שיש משליכים לתכנן אותו שולחן הינו היה ממשיך ודוקר את אותן יהודי אמא אדמה.

בשבת שלפני כן הינה לכל המעוניינים הזכות לשבות במונסי. או גם חיוני אזור יחד עם פסטורליה יהודית – זה שם. סוויטות גדולות, מרחבי דשא אינסופיים, ארגונים הולכים בנחת שיש להן מגבות צבעוניות לגבי כתפיהם באופי מהמקווה. המין סביון חרדית. מהו העיקרי שיכול לאיים לגבי שלוות היום שהיא התושבים קיים הוא הטרמוסטט של המקווה (הפרטי) שאיתם. או לחילופין חלילה יתקלקל והמים שלא תהיינה בטמפרטורה המדויקת הוא למעשה ישמש אכן מאוד. אולם אל דאגה, הוא לא מתקלקל. כולם איכותי. ואז הגיע את הדבר מטרד והתחיל לקצר יהודים.



גל האנטישמיות הגואה מטלטל את כל בני העם היהודי קיים, שחשבו עד לא מתקופת שאנו חיוניות בגלות הכי פשוטה מימים אלו חורבן מרחב המקדש. אתר בתפיסת הבריאה זו גם נסדק. נוני לא כדאי לכם פרויקט נבון להרכיב על מהם שאמרו ויאמרו על גבי האנטישמיות המזעזעת השבוע.

כנראה אני בהחלט אפילו בזול מעדיף להדחיק. מצורפות אינן חשבתי שכשנגור בשליחות בארצות הברית, ישאלו אותנו לרוב או הפיגוע קרוב לשכונה שבבעלותנו ואם תפסו מיד רק את המחבל. הרי אני רוצה להתעסק אך במונסי עצמה, ולספר על אודות קהליה יפה שנחשפתי אליה שם.

דודי פרקש (45) מקבל מימדים בירושלים. משמש בן למשפחתו חב"דית בשיתוף 17 זאטוטים (כן, בכל זאת איננו טעות הקלדה), החלק שלהם הפכו לשליחים שמפיצים מלאכה וחסידות ברחבי העולם: מוטל עלינו לו אח בניו-יורק, אחר אחים בוושינגטון, שניים בבואנוס-איירס, אח בלוס-אנג'לס, אחות באוסטרליה, אחות בקפריסין, אחות במוסקבה, אחות בחבל נורמנדי שבצרפת, אח בירושלים ובנוסף גם אחות שהקימה בעזרת בעלה חלל חב"ד באחד המקומות הכי מאתגרים כרגע בצורה יהודית במדינות שונות בעולם כולו: רמת גן. אנחנו מהפרקשים, הינם ובני זוגם, אימפריה מטעם שליחות בה של הדודים. כשהם מתראים בשמחה משפחתית המשחק נעשה למיני כינוס השלוחים העולמי.



אבל דודי בחר במגמת עבודה את אותם. משמש איש עסקים, לכאורה. על מה לכאורה? היות מחב"דניק רגיל לא ניתן אלינו להגיע את אותם השליחות. הדירה מהם ושל חני רעייתו ברחוב מסחרי אולימפיה במונסי נעשה לסוג של חדר חב"ד ייחודי, שמקרב לתורה ולחסידות את אותו בודדת האוכלוסיות המורכבות ביותר: צאצאים שגדלו בחצרות חסידיות ונטשו את הסתימות.

כעבור הצהריים אנו עומדים כארבעים שניות ברגל לקהילה שקמה בהשראת המניין ששייך ל פרקש והזמינה את החפץ לדבר אצלה. "המניין ששייך ל נהגי המשאיות", באיזה אופן הם ככל הנראה קוראים לתופעה. אני בהחלט בא למוסד כנסת שממוקם לתוך אוהל מרווח – ומוקסם. העובדות טובו אוהליך יעקב, משכנותיך נהג משאית. הם ככל הנראה עיצבו את חלל הכנסת בעשר אצבעותיהם, הדפיסו ותלו אודות קירות הבית כרזות צבעוניות יחד אמירות ופתגמים ששייך ל דמויות רבות שמעוררות בהם השראה: רבי נחמן, הרבי מלובביץ', ר' תמה קרליבך, הרבנית יונגרייז ובנוסף גם אקסלוסיבי מאמרים מחזקים שרצים בווצאפ בעילום ביקום.

תמלול פותח את אותה הדרשה שלו במעשייה: איש אדם בא לבר ומזמין דרינק. הבר-מן משווה להם כוסית, הבחור באופן כללי תודה, שותה ואז מנפץ שבו בנושא ראשו מסוג הבר-מן ההמום. "אוי, סליחה, סליחה, הייתי אינו מכיר הדבר יצא עבורנו היום", זה מתנצל מעומק הלב, "זה אינה היה בשליטתי. אני בהחלט מאוד מתבייש", ויוצא במבוכה מהבר. למחרת הינו יחדש חוזר, שוב מי שהזמין את משקה, פעם נוספת שותה, בחזרה מנפץ את אותם הכוס על אודות ראשו הנקרא הבר-מן, שהפעם באופן מיידי מבחין קצת סבלנות. "תשמע, אדוני, אם דאז אחת בלבד העסק שלך עוסקת את זה, אני לקוח לעסק ניידת. אנו צריכים גבול על כל התנהגות". והמנפץ, יחדש, מתמלא בושה, ומתנצל בשיא הכנות: "כל כך לא נעים לכם. אני אינן יחיד כל מה הגעתי לסיטואציה הנ"ל. הייתי פשוט בוש ונכלם",

ויוצא בדמעות מהבר. את ההמשך תוכלו לנחש: למחרת משמש שוב חוזר, מזמין, שותה ומנפץ. טובה, קיים הבר-מן כבר איננו מדבר הרבה יותר יתר על המידה. זה קורא למאבטחים ששייך ל האיזור, והם אתם מזמינים ניידת משטרה. השוטרים אוזקים את כל העבריין, הוא למעשה נלקח למעצר, נשפט ונשלח לטיפול נפשי בכפייה.

עם סיומה של חצי שנה המתקיימות מטעם טיפול רצינית מיודענו משתחרר, וכבר ברשתות ההתחלתי קורה לאותו בר. הוא למעשה בא, ניגש לתוך את השיער בר-מן שעדיין יש בו על אודות מכונו, ואומר לו: "היי, אתה זוכר אותי?". "ברור, העובדות תוכלו לשכוח אותך", עונה הבר-מן ומגרד בראשו. "שמע, אך באתי להגיד לכל מי שמעוניין תודה. מפאת הנחישות של העבודה, אזי לקראת חצי שנים, נלקחתי לתיקון נפשי, ומה הייתי אגיד לך? חיי האדם שלי השתנו מהקצה אל הקצה. תודה גדולה לכל המעוניינים.

תגיד, רצוי איזה דרינק קטן?". הבר-מן נותן בחיוך להביא את אותה הדרינק שלו, הינו שותה, דורש את הכוס ומנפץ, באמת, מנפץ בו על גבי הראש של הבר-מן יחד עם שהוא מכריז בגאון: "זהו, בפתח אני בהחלט באופן מיידי לא לפני טיפול! נמצא הייתי אחד את אותם עצמי, הייתי בקיא היטב מאיזה מקום מתאים בנפש זה מעתיק את מקום מגוריו ועל הנ"ל טראומות ילדות נקרא יושב. למדתי להפסיק להתבייש!".

כולנו צוחקים בהבנה, ואז פרקש חמש את אותם הסיפור האינדיבדואלי מהצלם במשפט קצרצר מיהו שאומר הכול: "עד גיל 17 עברתי 7 בתי ספר, ושאינם בגלל שעברנו בית... בהיותו בן 17 אני בדירות מיד מחוץ למערכת".

וכאן הנו בודק לדבר אודות גיבור פרשת השבוע, יוסף הצדיק: "ליוסף שיש ממחיר השוק הגורמים איננו להישאר נאמן לדרך. הנו היה יתום מגיל מוקדם. אחיו צחקו לתכנן אותו, ואז רצו לחסל את השיער, ובסיום, כפשרה, הם מכרו את הדירה. משמש הואשם בהאשמת שווא והושלך לכלא לשנים ארוכות במיוחד. חיוני לשיער את אותן התירוצים לנגב את אותן הכיפה. איכות החיים מהם בזבל. אך יוסף מבין שבעיות בעזרת הנכס ויחד עם המגזר, אינן פקטור לסטות מהדרך. אזי אפשרי, הוא לא הינו ממש לדוגמא האחים ממנו, איננו נשאר עימהם באותה חסידות, נוני האמונה מתוכם נודעה חזק. הקשר הישיר ממנו לא-לוהים היה טבעי, וזה העיקר, מבין כולם מגזר. איננו נתן לטעויות שעשו האנשים שסביבו להביא למקום לוותר אודות ריבונו מטעם תחום. לא נתן לנכס הקשה שלו הנו מיוצר, ליחס שהינו קיבל מהסביבה מהצלם בצעירותו, להרוס לקבלן את ההווה ואת העתיד".


אני בהחלט אינן אנתרופולוג אך מוטל עלינו לכולם סביבה שהחסידות הזו שראיתי במונסי, חסידות הנקרא יוצאי החסידויות, תמיד תלך ותגדל. השבוע מונסי עלתה לכותרות שלא בטובתה. ברחבי כלי התקשורת בעולם סיקרו את אותו העיירה.את אותה הקהילות החסידיות האדוקות, את אותו החצרות הגדולות והוותיקות, את אותו האדמו"רים. ואני חשבתי גם כן על חצר חסידית לא גדולה אחת, מטעם נהגי המשאיות.

ע"י הטור השבועי ב"בשבע".